בישולוג – בישול עם הגיון

מה חשוב לכם בבחירת גן למלאך היקר לכם מכל?

מה הייתם רוצים לראות בסוף היום?

להמשך קריאה »

לפני שבוע חזרנו הביתה. סוף סוף אנחנו בבית בהרכב מלא. אבא, אמא, אור ואביב הנסיך בן החודשיים שנולד בערב ליל הסדר.

הסיבות שלא בישרתי על בואו ובכלל שמרתי על שקט עד עכשיו היו רבות והיו אחת:

מסתבר ששני תינוקות בבית (אור בת שנה וחצי) זה המון התמודדות לא רק ביומיום המאתגר בפני עצמו אלא  דווקא בחלוקת הקשב בין שני זאטוטים שדורשים הכל ועכשיו וביחוד במלאכית קטנה שהפכה בן לילה לגדולה, מלאכית שלא מבינה מי זה היצור החדש ולאן נעלמה כל תשומת הלב של אבא ואמא.

אז הייתי מאד עסוקה, למשך חודש מיקי ואני היינו איתם בבית יחד (אני מתגעגעת ל'צרות' האלה) ובתחילת מאי אור התחילה ללכת לגן.

כמה ימים לאחר מכן אביב התאשפז.

להמשך קריאה »

לאחרונה אי אפשר לעקוב אחרי המילים החדשות שאור אומרת כל יום.

למשך חודשיים זה היה רק אבא,

אחר כך נוספה אַמא וסבא ועכשיו השמים הם הגבול.

להמשך קריאה »

היום אני רוצה לדבר על עצבים. אני לא מדברת על חוסר איזון הורמונלי שלא אופייני ל 28 שבועות הריון אך בכל זאת קיים, אלא על תסכולים של התמודדות יומיומית עם אתגרי החיים, פער בין ציפיות למציאות כשדברים לא הולכים כמו שתכננתי ועל התהיה המתמשכת לאן נעלמו כל הימים (שבועות/חודשים!) שחמקו לי מבין האצבעות מבלי שאספיק לעשות לפחות חלק ממה שרציתי.

המטבח הוא מקום מעולה לנטרול הרגשות הללו ומקור בלתי נדלה לתיעול אנרגיות שליליות. וכשלפעמים מגיע מישהו שמצליח להעלות לי את הסעיף, הידיעה שהמטבח שם, ממתין לי- מחזקת אותי ואז אני נכנסת פנימה ומתחילה להוציא עצבים. (התמונות מהרשת)

להמשך קריאה »