השפה של אור –פלא בתנועה מתמדת
27 בפברואר, 2012 מאת יערה
לאחרונה אי אפשר לעקוב אחרי המילים החדשות שאור אומרת כל יום.
למשך חודשיים זה היה רק אבא,
אחר כך נוספה אַמא וסבא ועכשיו השמים הם הגבול.
27 בפברואר, 2012 מאת יערה
לאחרונה אי אפשר לעקוב אחרי המילים החדשות שאור אומרת כל יום.
למשך חודשיים זה היה רק אבא,
אחר כך נוספה אַמא וסבא ועכשיו השמים הם הגבול.
22 בינואר, 2012 מאת יערה
היום אני רוצה לדבר על עצבים. אני לא מדברת על חוסר איזון הורמונלי שלא אופייני ל 28 שבועות הריון אך בכל זאת קיים, אלא על תסכולים של התמודדות יומיומית עם אתגרי החיים, פער בין ציפיות למציאות כשדברים לא הולכים כמו שתכננתי ועל התהיה המתמשכת לאן נעלמו כל הימים (שבועות/חודשים!) שחמקו לי מבין האצבעות מבלי שאספיק לעשות לפחות חלק ממה שרציתי.
המטבח הוא מקום מעולה לנטרול הרגשות הללו ומקור בלתי נדלה לתיעול אנרגיות שליליות. וכשלפעמים מגיע מישהו שמצליח להעלות לי את הסעיף, הידיעה שהמטבח שם, ממתין לי- מחזקת אותי ואז אני נכנסת פנימה ומתחילה להוציא עצבים. (התמונות מהרשת)
16 בינואר, 2012 מאת יערה
רציתי לצלם ולכתוב את המתכון ללחמניות שאפיתי שלשום
ורציתי להעלות פוסט על חוויות והמלצות מההריון
ורציתי לחפוף את השיער (מס' הימים שהוא לא פגש שמפו שמורים במערכת)
וכבר 8 שעות שהכביסה מחכה במכונה שמישהו יתלה אותה (אחותי הצחיקה אותי פעם שביקשה שהכביסה תפתח נטיות אובדניות ותתלה את עצמה)
וכבר שבוע שאני מדמיינת מתי אני אראה את הסוף של Crash (יותר נכון את כולו כי נרדמתי לפני שהוא התחיל)
וכל הלילה חלמתי על צנים עם חמאה ודבש כי אתמול בערב במרפאה מטופלת בת 91 (!) סיפרה לי שזאת ארוחת הבוקר שלה.
31 בדצמבר, 2011 מאת יערה
לפני המתכון –הודעת הבהרה לגבי הכיוון שהבלוג לוקח לאחרונה: מצד אחד- אני כל כך שמחה על התגובות שלכם לרשומה הקודמת (אפשר למצוא אותה בלשונית 'אנחנו משפחה'-סמוך ל'אודות'), מחמם את הלב שאני לא לבד
מצד שני חבל לי שאנשים רוצים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה- אבל אני מבינה: מישהו מצפה למתכון ובמקום מקבל המלצה לטיטולים. אף על פי שלעולם אני לא אמליץ על טיטולים אבל הבנתם את הכוונה. למרות שהבטחתי לא להטריד אתכם ברשומות הלא רלוונטיות – מצטערת זה בסוף יקרה. שגב אחי המוכשר שמהווה את הצד הטכני של הבלוג מתחתן וקצת עסוק כרגע (סליחה שגב), וכל נושא העיצוב/הרשמה לעדכונים וכו' לא עומדים להשתנות בקרוב.
כך יוצא שתקבלו עדכון לכל הרשומות, כולל טיטולים. מי שרוצה לקרוא, להגיב ולהשתתף–מוזמן בשמחה- ומי שלא- לא.
ככל שאני חושבת על זה – זה הכיוון שלי כרגע, זוהי הבמה שלי ואלו המילים אותן אני רוצה להקליד. כפי הנראה זה לא הולך להשתנות אלא רק להעמיק. אז כל קוראיי הנאמנים ושהחסידה לא ביקרה אותם עדיין – היה לי נהדר איתכם עד עכשיו, ואבין לחלוטין אם תרצו לנדוד לבלוגים ללא קטקטים בבית- קבלו טעימת פרידה טעימה טעימה:
להדפסה לחץ כאן