בישולוג – בישול עם הגיון

זו תקופה של פעם בחיים. לפני שלושה שבועות התחתנו. לפני שבועיים יצאנו לירח דבש בדרום צרפת. שני חלומות שלי התגשמו. אני עדיין על אדים מתוקים של חופשה וכשאני עוצמת את עיניי חולמת שאתעורר שם..

על העיכוב בהעלאת פוסטים (ומה דעתכם על שני התירוצים שלי?) אני מתכוונת לפצות בקרוב עם שלל רעיונות ומתכונים, ולמען ההגינות דעו כי החל מרגע זה ועד לפסח הבא אני מתכוונת לספר, ללהג ולהתרפק על דרום צרפת , ייתכן שהרבה מעבר לרמת הנסבלות שלכם. ראו הוזהרתם.

הזמן בפרובנס נע לאט.

השמש זורחת מאוחר אבל מחשיך רק ב 21:00, מה שלא מפריע למסעדות להיות פתוחות בשעות מאד ספציפיות בערב (פרט לימים שני שלישי ורביעי – בהם הן סגורות לחלוטין..). כל החנויות נסגרות אחר הצהריים, וכל עיר שוקקת נרדמת עוד לפני שהגיעה שעת הדמדומים.

בסוף השבוע האיזור קם לתחיה (מי שלא ראה פקקים בכניסה לשוק הגשום ב Coustellet בשבת בבוקר לא ראה נהירה מהי), אך לפרקים מאד קצרים (מי שלא ראה איך השוק מתרוקן אחרי שעתיים בלבד לא ראה נטישה מהי).

האיזור בו טיילנו נקרא איזור הלוברון (Luberon), ובו אוויר משכר, שלל כפרים ציוריים, עצי דובדבן, שדות חרדל ולבנדר. האווירה קסומה, וכל כמה דקות חזרנו ושאלנו את עצמינו מדוע אנחנו לא גרים פה?..

אם הייתי חובבת יינות הייתי מספרת על היינות והיקבים שהאיזור עמוס בהם, אבל כיוון שהיין היחידי שטעמתי בצרפת הוא היין שקנינו בסופר לליל הסדר – לא אפרט בנושא זה.

מצד שני אני חובבת מאד את ענקית הטיפוח הטבעי L'OCCITANE, שהפרובנס הוא ביתה. אמנם לצערי הפסדתי את הסיור במפעל ב Manosque, אבל זכיתי בנסיעה בדרכים עם נוף מדהים. בחנות המפעל סיירתי גם סיירתי, ופיציתי את עצמי בבושם פריחת הדובדבן. לא אכיל, אני יודעת- אבל מריח נפלא..

האוכל באיזור מבוסס ברובו על ירקות עונתיים, גבינות, דגים, בשר טלה, לחמים ותיבול אופייני. המנות פשוטות וטעימות. קניתי שני ספרי בישול המתמקדים בבישול המקומי, ואני מתכוונת להסתער עליהם עם עיפרון ביד אחת ומילון צרפתי-עברי בשנייה.

המסעדות ברובן יקרות (אכלנו במסעדה אורגנית חדשה, מרוקאית ואיטלקית, לצד כאלו שמייצגות את המטבח המקומי) אך מספקות את הסחורה. בהמשך אוסיף לפוסט רשימה של מסעדות מומלצות.

האיזור הכפרי עמוס שווקים, ובאם רדפנו אחרי השוק (שוק בוקר מסתיים ב 13:00, לידיעתכם) או נתקלנו בו במקרה- תמיד יצאנו נשכרים.

האיכרים מוכרים את תוצרתם: פירות וירקות טריים, ביצים, גבינות ודבש. הכל מאד רגוע ושלו, אנשים מסתדרים מאליהם בתור – וזו חוויה סוציולוגית וקולינארית כאחד.

מים לא חסר בפרובנס.

תחת כל עץ רענן זורם לו נחל קטן או נהר רחב מימדים, וברוב הנסיעות שלנו, לצד הכביש ליווה אותנו זרם מים כלשהו.

הערים כמו נבנו מסביב לנהרות, ביקרנו בשתי ערים (או אולי כפרים?) ציוריות ויפהפיות בהן עובד נחל : Fontaine de Vaucluse , ו Isle sur la Sougue .

אלו ערים תיירותיות שסיפקו כל יצר "חופשתי" שעלה בנו, החל מנוף נהר ומפלים, בתי קפה הבנוייים על המים, וחנויות מזכרות יפהפיות שגרמו לנו להאמין שיורו הוא למעשה רק שקל..

אני יכולה להמשיך ולספר על הטיול עוד ועוד (איך תכננו הכל מהיום למחר, איך איבדנו את כרטיסי הטיסה ברגע שהגענו לצרפת, איך הסתובבנו בדרכים שוממות ללא גי.פי.אס אלא עם מפה בקנה מידה ענקי של האזור, איך באיזור כל כך עמוס מים- דווקא בפונדק שבו התאכסנו נשרפה המשאבה בלילה האחרון ונותרנו ללא מים זורמים..) ועוד ועוד חוויות שבלעדיהן זה לא היה ירח הדבש שממנו חזרתי.

אני מצרפת שרשרת תמונות שצולמו על ידי ועל ידי בן זוגי המוכשר, ובסיומן הקטע ההזוי* שקרה לנו בטיול. אם תניחו את העכבר על התמונה, תוכלו לקרוא עליה. (אני מודעת להעמסה, קחו בחשבון שזהו פוסט חוויתי שמאפשר לכם וגם לנו לשוב ולהנות מהתמונות ולא חייבים לראות הכל בבת אחת..)

היה מדהים וכיף אמיתי לשוב הבייתה ולחלוק איתכם את החוויות

לכל אלו ששבו מחופשה ולאלו שנשארו בבית- חזרה נעימה לשגרה ושבוע טוב,

יערה

* עניין הזוי שלא תועד בתמונות:

מלבד חלום ילדותי להגיע לפרובאנס, בן הזוג חלם לטייל באזור כבר שנים. הסיבה הייתה נעוצה בסרט הזה, המתעד הקלטות של המוזיקאי Chris Rea בסטודיו Miraval שבאיזור דרום צרפת. הסרט הוא תיעוד הקלטות של האמן וחבריו, ובו מוזיקה נהדרת מלווה צילומים עוצרי נשימה בסטודיו, שהוא למעשה אחוזה עצומה הכוללת עשרות חדרי שינה, מרבדי צמחיה, יקב ואגם. אז בן הזוג החליט שהוא רוצה גם.

תכננו שבאחד הימים ניסע לעיר Le val, ונבקש נתחנן להיכנס לסטודיו, בתקווה שזה אכן יקרה. מה רבה הייתה הפתעתינו שבניגוד גמור לכל ההתנהלות הפרובנסיאלית המנומנת, עצר אותנו איש ביטחון חמור סבר בשער, הסב את תשומת ליבינו למצלמות מעקב הנעוצות בחומה, והסביר בצרפתית נחמדה אך אסרטיבית שזה שטח פרטי, וכדאי לעשות פרסה ולהתרחק ממנו. כמה שיותר מהר.

ניסינו לשאול מה קרה לסטודיו- והוא פסק בשתי מילים את גורלינו:"C'est fini" (זה נגמר).

מאוכזבת השלמתי עם המצב, אבל בן זוגי הסקרן (והממורמר, יש לציין) לא נרגע גם אחרי שחזרנו הביתה עד שירד לעומקה של החידה ומצא את התשובה. נקווה שעד הפעם הבאה שנהיה בצרפת הם יעברו דירה..

כל הזכויות שמורות לבישולוג

לא נמצאו מתכונים דומים

טרקבק | רסס תגובות