יש לי במיה על האש
30 ביולי, 2010 מאת יערה
בכל שבוע מגיעים אליי ירקות טריים. אין לי שליטה על סוג הירקות שיגיעו- הדבר תלוי בעונה, בבשלותם ובסוג שאותו בחרו המגדלים לגדל. ירק חדש ה’נוחת’ על מפתן דלתי מחייב אותי להתעמת עם אחד מפחדיי הכמוסים ביותר: שמשהו שבישלתי לא יצליח. וכך, גם אם מעולם לא הכנתי כרוב ניצנים, שעועית תאילאנדית, או דלעת ערמונים, אין לי ברירה- זה בסל, זה טרי, ולכן אני אכין את זה- ויהי מה.
מניסיון עבר אני יודעת שבמקרים האלה אסור לבזבז זמן. כל השהיה תגרום ליותר חרדה והימנעות והעניין יתנפח למימדים של משהו אימתני, בלתי אפשרי ובלתי מושג כשבסך הכל מדובר בבישול ירק (!) , והפיתרון הוא פשוט לקפוץ למים ולהזכיר לעצמי שכשמנסים לבשל משהו לראשונה והוא מצליח- אין הרגשה טובה מזו..
לא האמנתי שאכין במיה, שבכל פעם שנתקלתי בשמה שקשקתי ועשיתי פרצוף (על לא עוול בכפה), במיה ששמה הרע (כל כך לא הוגן!) הלך לפניה- מבלי שאי פעם נתקלתי בה פנים מול פנים- ומבלי שאנסה לבשל אותה אפילו לא פעם אחת.
החלטתי לנסות את המתכון הראשון שבו נתקלתי, מה גם שכל הרכיבים היו בהישג ידי. התכנון היה לחלוק את התבשיל עם בעלי היקר- אבל אני חייבת לציין שלא הייתה לו הזדמנות.
במיה, אהובתי, איפה היית כל השנים?
לפני שמתחילים:
- התבססתי על המתכון המצויין הזה- ועקבתי אחר ההוראות במדויייק. השתמשתי רק ב 250 גרם במיה ובפלפל צהוב כי זה כל מה שהיה לי, התוצאה – מושלמת.
- אל תיבהלו מאורך המתכון, הוא מפורט בכוונה, ואחרי הכנה אחת בלבד מבטיחה לכם שתזכרו אותו בעל פה.
- נשאר המון רוטב, אותו אפשר לאכול כמו שהוא, להטביע בו לחם טרי או להשליך לתוכו בשלב ההכנה כמה כדורי בשר.
רכיבים: (2 מנות, בתיאוריה)
250 גרם במיה טרייה
בצל בינוני
1/2 פלפל בינוני
3-4 עגבניות בשלות
1/4 כפית מלח
2 כפות רסק עגבניות
1/3 כפית סוכר
פלפל שחור, לפי הטעם
3-4 שיני שום
אופן ההכנה:
- לשטןף את הבמיה היטב, ולהסיר בסכין חד את שורשי הגבעול, עד למרחק של כ-3-4 מ"מ מהפרק (ראו תמונה) – בסיס הבמיה הקטום צריך לקבל צורה כמעט חרוטית. לשטוף שוב היטב, לסנן ולהמתין לייבוש מלא.
- להכין את הרוטב: לקצוץ דק את הבצל ולטגן בסיר רחב ב 1 כפית שמן עד להזהבה. לפרוס דק את הפלפל ולהוסיף לסיר עם 1/2 כוס מים, לכסות ולאדות כ 5-10 דקות.
- לחתוך את העגבניות לקוביות, להוסיף לסיר, לתבל במלח ולכסות. לבשל מספר דקות על אש בינונית-גבוהה כ 5 דקות נוספות ולהוסיף כ-3/4 כוס מים. להמשיך לבשל עד להתרככות של העגבניות- כ 10 דקות נוספות.
- להוסיף רסק עגבניות, סוכר ופלפל שחור ולבשל עוד מספר דקות. אם צריך, להוסיף מעט מים. לבשל עד שהרוטב אחיד (מספר דקות).
- לטגן את הבמיה ב 2 כפיות שמן עד הזהבה, מכל הצדדים. להסיר מהאש ולהניח בתוך הרוטב. להמשיך לבשל בסיר חצי מכוסה, על אש קטנה. אחרי כמה דקות לפרוס את השום לפרוסות דקות ולהוסיף. להמשיך לבשל עד להתרככות הבמיה, עוד 10-15 דקות.
בתיאבון!
ומה איתכם? אוהבים במיה? שונאים במיה? מוכנים לשנות את דעתכם? אני אשמח לשמוע…
יש לי במיה קפואה בפריזר שאני סקרנית לגביה, אבל מפחדת להשתמש בה. הפחד הוא מפני הריריות, כמובן. את לא מזכירה אותה, את הריריות. אולי כי היא רירית פחות כשהיא טריה?
טוב,אז כך: התמונות מקסימות א ב ל : בכל המתכונים שהכרתי עד בה,מזהירים לא לחתוך את הבמיה כפי שחתכת,כדי למנוע דביקות. בתמונה וגם בהוראות שלך אני רואה במיה כמעל ללא גרעימים וחתוכה מאוד…מה נכון? מעודי לא העזתי לקנות ולבשל במיה ואכלתי לעיתים נדירות עד כה:זכור לי ירק טעים מאוד אך כעת אני מבולבלת יותר…
אני אוהבת במיה.אימי מכינה כשאני מבקשת.גרמת לי לרצות להבגר על הפחד ולנסות לבשלה בעצמי.[כן גם לי היה פחד לא ברור]
ולגבי הרוטב..אז אם נשאר רוטב"טוב"אז אוסיף לתוכו אורז או פתיתים ואבשל יחד. יוצא טעים מאוד.
נראה נהדר. עכשיו אני מתבאסת שאין פה (ברלין) במיה בכלל. נאחס
הסבתא העירקאית שלי קוטמת את הקצה של הבמיה (כמו שמראים באתר הבא http://www.tals-cooking.com/?p=32).
שלב הטיגון בשמן הוא השלב שמונע את הרירית ולכן חשוב מאוד לא לדלג עליו!!
קודם כל – אני מאוד נהינת מהבלוג שלך, מהכתיבה, מהמתכונים והצילומים. תודה.
לגבי הבמיה – אני מאוד אוהבת במיה וסבתי היתה מכינה ממנו כמויות. לגבי החיתוך, סליחה שאני מעירה, אבל לפי התמונות לא ככה אמורים לחתוך במיה (וככה אכן היא עלולה לצאת רירית). כשכתוב לחתוך לפני הפרק ושהקצה יהיה חרוטי מתכוונית לפני הפרק מהצד השני, ה"כיפה" נשארת וכך התרמיל נשאר סגור. זה מונע מהריר להשפך החוצה ודבר נוסף שהמקפידים עושים – מייבשים את הבמיה בשמש לפני הבישול.
אני אישית לא נרתעת מהריר ולכן לא מקפידה בכל הטקסים וגם הבמיה של סנפרוסט יוצאת נחמד (לא כמו טריה).
אני חולה על במיה. מאז ומעולם.
פעם הבאה נסי להחמיץ במיה. מתקבלת במיה מאוד פריכה ומעולה כתוספת לכריכים או סתם לנישנוש.
http://www.tals-cooking.com/?p=35
שבת שלום
טל
כרגיל, נהיה טעם טוב בפה רק מלקרוא את הבלוג שלך.
סבא שלי, זכרונו לברכה, היה אומר שריבונו של עולם הוציא מן האדמה השחורה כאלה ירקות צבעוניים ויפים, שצריך לטעום מכל דבר.
בשורות טובות ובריאות
איזה כיף
ככה גיליתי את הכרוב.
הייתי מקבלת אותו בארגז ותמיד מוסרת אותו למישהוא כשהוא כבר צועק הצילו.
פעם אחת העזתי ובישלתי אותו ברוטב עגבניות, ומאז זה אחד המאכלים האהובים עלי ואני מתה לקבל אחד כזה בכל ארגז.
אני מאוהבי הבמיה אבל לא תמיד אהבתי. למדתי לאהוב אותה ב-10 שנים האחרונות וזה פשוט כייף גדול להכין ולאכול במיוחד כשהבמיה טריה וקטנה.
שמחה שלמדת לאהובת אותה, רק הרווחת
נשיקות
במקום לטגן . להניח על נייר אפיה כ- 10 דקות בתנור.
מטעמי חיסכון בקלוריות
גם אני מקבלת את הסל הזהואוהבת אותו מאד אך מתוסכלת ממנו מאד כי אני לא מספיקה לבשל ולהשתמש בכל הירקות
כך שאחרי שירדנו למשךוח פעם בשבוע עושה רושם שנצטרך לוותר עליו כרגע. חרם על כל הירקות שהולכים לפח.
אבל את הבמיה גם אני גיליתי בזכות הסל הזה.
ועשיתי מתכון אחר של בישול במיץ לימון ושמן זית.
יצא מ-ע-ו-ל-ה אפילו שייבשתי את הבמיה קצת יותר מדי זמן בשמש ובמקום להתייבש התקווצ'צ'ה
מה את עושה השבוע עם כל הכתומים ?
יערה יקירתי,
במיה – סוג של ירק שמתקרבים אליו כשלמעשה אין ברירה. וכמו שציינת חבל מאוד כי מפסידים עולם ומלואו.גם אני חטאתי בתחילת נשואי. אמרתי לעצמי עדיף לבשל את המוכר והנגיש ולא לשבור את הראש, אפילו שצורת הבישול היא זהה.(רק החיתוך לא)אבל אל תדאגי מיומנות וזמן ואת מנצחת על המערכה.
בכל אופן מיותר לציין כשרק מתחילים לקרוא בבלוג וכבר בא החשק לאכול. הבמיה נראת יפה ומזמינה.
יערה(אפילו שקשה לך )אל תדלגי על הכתיבה בכל שבוע.
תשמעי יש לך כבר קהל מעריצים שמחכים
לך כל שבועעע
אוהבת מאוד
אמא מירי
היי מימי,
מהבטטה אני אכין שוב את הדובשניות הללו, את הדלעת אאפה בתנור ואת הגזר כנראה אנשנש חי
תהני מהבלוג,
יערה