בן כמה הוא?
28 בדצמבר, 2011 מאת יערה
על דיאלוגים בגני שעשועים וחשיבות מגדרית בגיל שנה..
לאור אין עגילים.
השיער שלה צומח לאיטו, יש מאחור כמה קרזולי תלתלים- אבל זהו זה.
היא מאד דומה לאבא מיקי. הגדילו אנשים לעשות וציינו בפניי מרגע לידתה שיש לה פנים של בן ולכן אחריה אלד בן. מעניין אם זו תיאוריה שמוכחת מחקרית? לאחרונה אף ציינו בפניי שיש לה ידיים של בן –מה שזה לא אומר.
והיא מאד פעלתנית בלשון המעטה, ו'שובבה' בלשון עדינה. אם זה מלוכלך, מזיק או מסוכן- אור שם. בגני שעשועים, במקום להתנדנד מעדנות בנדנדה- אור מטפסת לה על אדניות ומתפלשת בחול. לפעמים היא מתרוממת רק כדי לקלף את הקליפה שנותרה על העץ האומלל שניצב במרכזה או להראות לי עכביש שמצאה. וכשהיא רוצה לרדת מהאדנית לאחר שלא נותר מה לחרב בה, זה רק כדי להתנפל על פח האשפה הקרוב בקריאות שמחה.
וחוץ מזה היא לא תמיד לבושה ורוד. לפעמים אדום, סגול, כתום, אפור, לבן או חום. (אני לא אשכח שכשהיא הייתה בת חודש והייתי בחנות בגדים ביקשתי בגדי גוף 'לא משנה באיזה צבע, אפשר גם תכלת' –והמוכרת הזדעזעה).
בכל פעם שאימהות/מטפלות נתקלות בתופעה האנרגטית חסרת העגילים וקצרת השיער ששמה אור השיחה פחות או יותר דומה:
"איזה ממי, איך קוראים לו?"
ואני שנמאס לי לתקן את כולם אומרת: "אור".
אז הן ממשיכות בשלהן:
"בן כמה הוא?"
בשלב הזה כבר מדגדג לי לתקן ולהגיד שזה לא הוא זו היא, אבל אני נושמת עמוק, כי הרי יגיע הגיל שבו יהיה די ברור שהיא בת ומה אכפת לי – אז אני מחייכת ועונה:
"שנה".
"אהה- ילד גדול! איך זה שהוא עוד לא הולך כבר?"
אני לא מבינה למה חשוב כל כך לתחום הגדרות מגדריות בגיל צעיר כל כך. אנחנו כחברה כל כך חייבים תבניוות וזיהוי מיידי, שלא רק הבגדים צריכים להיות ורודים, אלא גם השמיכה והעגלה והצעצועים. למה? מה רוצים מילדים קטנים שאפילו לא יודעים מה זה מגדר ולמה הוא כל כך משנה?
בקרוב היא במילא תיכנס לגן ותלמד שהתפקיד שלה זה להיות עדינה ויפה, בניגוד לבנים שלהם מותר להיות מלוכלכים ולעשות רעש. אז מה רע? בינתיים, את מסדרת לה זמן של חסד להיות מה שבא לה, בן או בת או סתם בן אדם קטן. מי שהיא – ולא מי שהיא מוכרחה להיות בגלל מה שיש לה בין הרגליים.
זה מזכיר לי את מבטי הפליאה שקיבלתי מהמוכרת כשרציתי עגלה בצבע תכלת לתינוקת…
או המשפט הדודתי הידוע – "תראי כמה שהיא קטנה..אולי אין לך מספיק חלב"…לכי תסבירי להם שהיא נשארה על אותו אחוזון מהלידה ושתינוק לא באמת צריך להיות שמן…ואני בטח לא מתכוונת להעיר אותה כל שעתיים ולהאכיל אותה…
פשוט צריך לסנן את העצות הטובות שמתאימות לתינוקת ולכם מבין מבול העצות..ותזכרי שהרבה פעמים יוצא לאנשים שבאמת אכפת להם להשמע ככה…אבל זה בא ממקום כנה ואכפתי..
אותה בעיה הייתה לנו עם הנכד היפיוף שלי
תמיד שאלו בת כמה היא או למשל איזו ילדה יפה למרות שהיה לבוש בבגדים המתאימים לבן ולא לבת שיער ארוך עיניים כחולות עשו את העבודה …לתת לזמן לעשות את שלו …הנכד גדל לא שואלים יותר שאלות הכל ברור …
מוכר להחריד, וכמובן יש לציין שזה מאוד חשוב להלביש בנות ורוד בלבד (וגם למכור בגדים ורודים בלבד לבנות). כך שזו בעצם אשמתך שלא מזהים שהיא בת
אני כבר התחלתי להגיד בחנויות שאני רוצה את הבגדים של הבנים, למרות שאצלנו יש שתי בנות
אז טוב שאת מצליחה לקחת את זה ברוח טובה, כי עניין ההתערבות לא ייגמר בקרוב, אלא אם תהגרו לארץ אחרת..
בהצלחה ובהנאה, ילדה פעלתנית זה כיף גדול!
מזדהה.
ואוסיף משלי. כשחיפשתי מכנסי טרנינג לביתי בת השש ובחנות לא היה במידה שלה, דיפדפתי במדף ה"בנים" שבו היו מלאי שלם של מכנסיים במידה הנכונה, רק בצבעים אחרים: ירוק, כחול, אפור וחום. למרות גלגולי העיניים מסביב, מצאתי לה מכנסיים מצויינים בכחול ואפור.
שלום יערה ,שמי סווטה ואני קוראת נאמנה של בישולוג, אף זאת הפעם הראשונה שבוער לי להגיב.
קודם כל, יש לך ילדה מדהימה, סקרנית, פעלתנית ויפה מאוד.
ברור לי שחלק מזה נבעה מתזונה בריאה שאת מארגנת לה, הרי היא לא מוצפת בסוכר, צבעי "גואש" /"מאכל" וחומרים משמרים, ואם כל שמחת החיים הזאת אנשים בטעות מייחסים לגבריות/ טסטוסטרון – תתעלמי מהם-אין סיכוי להשכיל אותם בשיחת גינה.
איזה חמודה! גם לי לא היו הרבה שערות בגיל שנה ..;D
מי מאיתנו לא פגשה את הדודה/ השכנה/ מוכרת בחנות/ עוברת אורח פלונית אלמונית שכמובן מוצאות לנכון להעיר ולהאיר את עינינו בכול, כולל איך להלביש, להאכיל, להעסיק ובכלל לגדל את הילדים שלנו (אני לרוב נתקלתי בנשים, לכן כתבתי בנקבה, למרות שבארצנו הקטנה בהחלט יש גם את הגברים יודעי-הכול שעונים להגדרות הנ"ל.
קובעים בשבילנו מה הצבעים ה"נכונים" ומה הצעצועים ה"נכונים" ועוד ועוד ועוד.
הבנתי שאל לי להתרגש מהעניין כשבתחילת ההריון צצה לה הבטן והפכה מיד לעצומת מימדים, וכשסיפרתי שאלה תאומים ספגתי תגובות אינטליגנטיות ומלאות טאקט וטוב לב בסגנון של "מה, זה מטיפולים?" או- "אוי ואבוי, איזה קשה יהיה לך…", והמילים מיותרות מכאן, לא?..
זה בסדר, ההערה הבא תהיה "הוא יפה כמו בת".
בתיה
~שבגינה שהיא הסתובבה היו רק זקנים סניליים עם פיליפיניות ואף אחד לא העיר שם הערות~
היא מדהימה!!
ואני לא מבינה על סמך מה אנשים קובעים אם תינוק שהם רואים ברחוק הוא בן או בת.
מודה- את שני בניי לא הלבשתי בורוד וגם לא סגול בהיר, היה לי מוזר. אבל נמאס לי מכל הכחולים ואני מלבישה הרבה כתום, אדום, צהוב, ירקרק.
מעניין מה יהיה כשתהיה לי בת (אני מניחה שהיא תלבש את הבגדים שלהם בצירוף כמה ורודים..)
ואגב- על הבן הקטן שלי, שעכשיו עם שיער ארוך, כל הזמן חושבים שהוא בת ואני מתקנת.
בקיצור- תמשיכי לגדל את המקסימה הזו, כמו שהיא- סקרנית, שובבה..
תם (גם אני עם שם יוניסקס..)
התגובה היא ליערה
להערה של רק אם תעברו לארץ אחרת אולי אפתיע אותך
אני בארץ אחרת לא בישראל
את התגובות לגבי זהות הילד\ה שומעים בכל מקום זו לא זכות ראשונים לישראל .
מה נותר שפע של הומור ולהמשיך הלאה .
בברכה שבת שלום ומבורכת
לאה
זה גם קטע צרכני, מעצבים הכל בצורה מאוד מגדרית כדי שאנשים פחות יעבירו בין הילדים. וזה לא רק בבגדים, אלא כמעט בכל דבר שמיועד לילדים. כשהבן שלי נכנס לגן חיפשתי תיק לא ממותג ולא מגדרי וממש התקשיתי למצוא! והמגדריות כל כך מוקצנת, לבנות הכל ורוד עם נסיכות ולבבות ופרפרים ולבנים הכל עם הדפסים אלימים. כל כך מעצבן (בסוף הזמנתי באיביי משהו חמוד ולא יקר שהתפרק אחרי חודש)…
אנקדוטה: חמותי מורה למוזיקה בגנים. במסיבת חנוכה הילדים עשו ריקוד עם מטפחות וצבע המטפחת נקבע לפי מקום הישיבה. בזמן הריקוד הזה היא שמעה אמא של ילד אחד (שקיבל במקרה מטפחת ורודה) מנחה את הדודה להפסיק לצלם ובסוף המסיבה אותה אמא באה אליה כועסת ואמרה לה שזה ממש לא בסדר שהילד קיבל מטפחת ורודה, הוא יצא סיסי! (מילים שלה). בעיני זה הזוי לגמרי.
ומשהו אחרון בנושא: נראה לי שיעניין אותך – רשומה שעוסקת בשיקולים המגדריים של אנשים בבחירת ספרי ילדים. כן, מסתבר שיש אנשים שלא יקנו את איילת מטיילת לבן. http://ha-pinkas.co.il/?p=1475
סליחה על המגילה, הנושא בנפשי.
זה עוד כלום. בגילאים יותר מתקדמים (גן חובה והלאה), המגדריות רק הולכת ומחריפה. אני דוקא הסתדרתי יופי עם בגדי בנים לבת ובגדי בנות לבן (אם כי, יש להודות, הבגדים של הבנות הרבה יותר יפים, לפחות בארץ), עד גיל מסוים.
)
עכשיו כשהם הולכים לגן, אז כבר יש "לחצים" חברתיים (הבן כבר מסרב ללבוש צבעים של "בנות", הבת מבקשת ורוד, כי זה מה שהיא יודעת ש"יפה". לשמחתי, לפחות הגברת הקטנה מסכימה ללבוש את בגדי הטורקיז שאני תופרת לה
העגלה שלנו אדומה ובאמת לא הבנתי למה בביקור האחרון בישראל כולם התפלאו שקנינו עגלה אדומה לבן זכר… ממתי רק לבנות קונים אדום?!
זה מסובך. מצד אחד הזדעזתי כשקניתי לבננו הפעוט חליפה חמודה והמוכרת האדיבה העירה לי שהתבלבלתי ולקחתי מהמדף הלא נכון. מצד שני, אנחנו חיים בתוך חברה והוא יצטרך לחיות בתוך החברה הזו. ואני נורא מפחדת שבשם העקרונות שלי ושל אבא שלו הוא יגיע לספוג הצקות וירידות מהחברים בגן. כרגע (בן שנתיים מחר!) הכל עדיין לגיטימי, ויש לו חבר שעונד סיכה באופן קבוע. אבל נראה לי שבגיל 3 כבר יתחילו הקבעונות. ואז נראה לי שכבר לא אעז להלביש אותו בורוד, שמא יעליבו. העקרונות שלנו חשובים, אבל לא שוים את כאב הלב שלו. ומצד שלישי, איך נגיע ככה אי פעם לשינוי?….
כשהבת הגדולה שלי נולדה, בעלי היקר מראש סימן את האופציה שיוולד לנו בן שני (ואכן נולד
) לכן כדי לא להתקבע על "צבעי בנות" עגלה היתה כחולה, הסלקל כחול, השידה תכלת וצהבהב וכן הלאה… ביתי המקסימה דומה מאוד לבעלי ועוד יותר בינקותה, כך שלא משנה כמה לבבות או דוגמאות של לכאורה בנות לבשה תמיד היתה "בן כמה הוא"… זה ממש שיעשע אותי במיוחד לראות את המבוכה של השואל כשאני אומרת היא בת שנה וכדו'…
בקיצור, בגאווה גדולה, כיסיתי אותה בשמיכה כחולה, והלבשתי לה גוועלד – עוד צבעים חוץ מורוד
ד"א, כששלחתי את הבן בן השנתיים לגן עם טרנינג אדמדם שאולי נוטה קצת לורוד המטפלות הסתכלו עליו ברחמים…
והחולצה הורודה (והמהממת) שלבש באחד החגים עוררה דיון משפחתי מעמיק על גבריותו הלא מעורערת של בן השנתיים שלי!! לא משעמם
רציתי לומר שזה לא נגמר בגיל הזה.
שלושת ילדיי זכו לתגובות כאלו – על הבת שאלו בן כמה ועל הבנים איזה חמודה. כמובן שטרחתי להלביש בורודים או ב"לא ורודים" בהתאם. כשבן השלוש החליט להסתפר – והיתה לו רעמת תלתלים להתקנא בה – הוא קיבל המון מחמאות והפך חד משמעית ל – בן. כשביתי בת החמש החליטה אחרי כמה ימים שגם היא רוצה להסתפר, בדיוק כמוהו, במכונה – היא קיבלה תגובות קצת אחרות… ושוב חושבים שהיא בן, גם כשהיא לובשת שמלה…