5 דרכים להוצאת עצבים במטבח
22 בינואר, 2012 מאת יערה
היום אני רוצה לדבר על עצבים. אני לא מדברת על חוסר איזון הורמונלי שלא אופייני ל 28 שבועות הריון אך בכל זאת קיים, אלא על תסכולים של התמודדות יומיומית עם אתגרי החיים, פער בין ציפיות למציאות כשדברים לא הולכים כמו שתכננתי ועל התהיה המתמשכת לאן נעלמו כל הימים (שבועות/חודשים!) שחמקו לי מבין האצבעות מבלי שאספיק לעשות לפחות חלק ממה שרציתי.
המטבח הוא מקום מעולה לנטרול הרגשות הללו ומקור בלתי נדלה לתיעול אנרגיות שליליות. וכשלפעמים מגיע מישהו שמצליח להעלות לי את הסעיף, הידיעה שהמטבח שם, ממתין לי- מחזקת אותי ואז אני נכנסת פנימה ומתחילה להוציא עצבים. (התמונות מהרשת)
1. לחבוט בביסקוויטים לפירורים -רצוי עם מערוך.
לוקחים ביסקוויטים, מניחים בשקית ומתחילים להכות ללא רחם. אם רוצים להיות יותר עדינים אפשר לעבור על השקית בתנועות רידוד קדימה ואחורה. עם הפירורים אפשר להכין עוגת ביסקוויטים.
2. ללוש באגרסיביות.
לרוב לבצק שמרים ללחם לא אכפת שאתם מוציאים עליו את העצבים, אז אפשר לחבוט בו, להעיף אותו באוויר ולהטיח אותו בחוזקה בשיש.
3. לקלף שום בשיטה האהובה עליי: 'לדפוק' לו בראש עם להב של סכין.
אמרו את זה קודם, לפניי- זה לא משנה. השיטה הכי קלה והכי יעילה לקלף שום היא פשוט לתת לו מכה הגונה עם להב רחבה של סכין כבדה. ואם הרווח המשני הוא פירוק תסכולים- אני בעד.
4. לכתוש/לטחון תבלינים במכתש ועלי.
זו פעולה שאני אוהבת לעשות כשהבית שקט ואין אף אחד סביבי, ובמשך כמה דקות לא שומעים כלום חוץ מהמקצב שנוצר.
5. לסחוט מיץ מתפוחי אדמה/ירקות שורש שמיועדים ללביבות.
תמיד ישאר עוד קצת מיץ לסחוט, וזה עושה יופי למתכון ויופי לבריאות הנפשית שלנו. מה שמזכיר לי שמזמן לא הכנתי (כן, גם לא בחנוכה) ועכשיו בא לי.
ועכשיו כשאני רגועה, רציתי להודות לכולכם על התגובות מחממות הלב על הפוסט הקודם ולספר שאור מרגישה הרבה יותר טוב.
גם לכם המטבח הוא מקור תרפיה? איך אתם מוציאים עצבים במטבח? אני תמיד מחפשת דרכים נוספות להירגע..
יערה – תרגישו טוב, כולם. גם אצלי המטבח הוא מקור תרפיה. לי פשוט מספיק לאפות משהו. ויותר מסובך – עד רמה מסוימת – זה יותר מרגיע
וואלה, לא הייתי רוצה לאכול את האוכל שהוצאת עליו ואליו את העצבים…
יערה, את כל כך אמיתית ולא חוששת לרגע לקרא לילד בשמו. בינינו, אף אחת מאתנו לא מסוגלת לעשות הההההכל. אולי זאת כמיהה, אולי זאת ציפיה, אך זאת לא מציאות.
באמצע הבלאגן ממש (אם הוא קיים באמת באותו רגע, או רק בראש שלנו – כי הציפיה מעצמנו עדיין גועשת) לוקחים 60 שניות. זה אפשרי בהחלט. אפשר לגשת לחדר אחר או בחוץ ל-מי שמתאפשר. סוגרים את העיניים וחושבים במשך כמה שניות כמה אנחנו אוהבים את האנשים שאנחנו עושים בשבילם, וכמה הם שמחים עם מה שעשינו עבורם. אחרי זה הכל זורם אחרת. בדוק.
פשוט תמשיכי לכתוב. תענוג לקרוא!
שרה
איפה המתכון ללביבות? וללחם?
עצבים עצבים, אבל לפחות שיצא לנו מזה משהו טעים
לנשום עמוק, כמו אצל הרופא, ולחשןב על הים. את זה אפשר לעשות גם כשאת לא לבד זה מעייף פחות
שמח שאור החלימה.
[לא להתרגש מדלקות אוזן. הן חולפות מאליהן. רק אם זה חוזר בתדירות גבוהה כדאי לבדוק כדי לא לגרום נזק לעור התוף.]
נראה קצת מפחיד המארוך והסכין….בצירוף עצבים.
אגב, שום קולפים כך!!
http://www.saveur.com/article/Video/video-How-to-Peel-a-Head-of-Garlic-in-Less-Than-10-Seconds
מעניין אותי לדעת איך את סוחטת תפו"א לדוגמה ללביבות, כי תמיד נדמה לי שאני עושה זאת בצורה מסורבלת למדי…
יערה היקרה. אל תתצטערי על כלום. את מגדלת את בתך וזה הדבר הגדול ביותר לעשות. אל תחושי שימים או שבועות או שנים חלפו ביעף מבלי לעשות כלום. את מגדלת אותה וזה כבר המון (יש כאלה הכמהים וכך ואין להם). אז חיוך ענק על הפנים והרגשת אושר גדול בפנים ובאמת הכל נפלא, גם שהכיורים מלאים והרצפה דביקה והרי הכביסה קורצים לך. האהבה והנתינה הם היכולת המדהימה שלנו והמתנה הענקית ביותר שאנו מקבלים מהילדים שלנו. אל יאוש. התקופה הלא פשוטה הזו תעבור. העיקר החיוך ותודה לבורא עולם על המתנה המדהימה שיש לך בבית.
לגרר גזר או תפוחים, גם טוב.
ובמקרים קשים, זהירות זה ממש דכאוני – לחתוך הרבה בצל, למרק או פשטידה, ככה הדמעות מתערבבות.