
מרק מהביל עם טעמי בצל וכרישה מובהקים, בו שוחים להם כדורוני בשר עגלגלים. לא מדובר בקציצות לכן אין צורך לטגן (מה שאומר מבחינתי פחות שמן ופחות כאב ראש), ונוכחות הסולת מקנה הרגשה של מרק קובה.
בית, חמימות וחורף – הכל בצלחת אחת. כמו שאני אוהבת.
להמשך קריאה »

בשבת האחרונה הבנתי שלושה דברים:
א. אני חייבת לקנות סיר גדול.
ב. בטטה לעולם לא תוכל להחליף תפוד.
ג. אם רוצים להניח צנצנות בתוך סיר- רצוי לפני כן להסיר מהן את המדבקות.
להמשך קריאה »

שוב פספסנו את ט”ו באב. כשכל הארץ חוגגת, החנויות מנפנפות במרכולתן ורשתות הפארם זועקות במבצעיהן המקושטים בלבבות – אני מתכנסת פנימה ומהרהרת.. על כך שפעם הספיק פרח אחד להביע אהבה, וכל המסחריות הזו מוציאה את התוכן מהרעיון ומותירה רק אריזה מצועצעת.
מה גם שאנחנו לא חוגגים כשמחליטים בשבילינו (ע”ע לוח השנה, או רשתות להלבשה תחתונה), אלא מתי שמתחשק לנו, או כשיש מאורע המצדיק חגיגה.

ואם כבר לחגוג, למה לא בארוחה רומנטית מעשה ידינו?
אם מתחשק לכם להכין ארוחה זוגית, אני שמחה לשתף אתכם בגירסת הרטטוי שלי, אותה הכנתי וצילמתי בסוויטת ירח הדבש שלנו בפרובאנס. (וזה המקום להגיד שאני מעוניינת לחזור לשם, כמה שיותר מהר).
להמשך קריאה »

אחד הבילויים המועדפים עליי ועל בן זוגי הוא לעצור ביפו ולאכול בחומוסייה האהובה עלינו. אין כמו צלחת חומוס מהבילה להשקיט רעב ולהיטיב עם הנשמה. החומוס טעים, ואין שני לו, אבל בינינו- הוא רק תירוץ.
הסיבה האמיתית לעצירה נעוצה (תרתי משמע) בקציצות הקובה המאלפות שמוגשות שם. בדרך כלל אנחנו מזמינים שתי קציצות, והן מגיעות מיד – שחומות וריחניות, ולאחר חמש דקות שניות של התענגות מכל ביס אנחנו מבינים שהנה הן אזלו וממהרים להזמין עוד זוג. או אז הבחור הממונה על ההגשה יורה לעבר המטבח בקולי קולות "קובה, קובה!" וכעבור שניה שתי קציצות קובה נכספות מגיעות לשולחן.
בשבוע האחרון כשביקרנו שם מיהרתי והזמנתי ארבע מראש
שחזור המתכון עלה על המצופה ומוגש לכל אלו המחפשים פרוייקט משפחתי טעים לסוף השבוע.

להמשך קריאה »