בכל שבוע מגיעים אליי ירקות טריים. אין לי שליטה על סוג הירקות שיגיעו- הדבר תלוי בעונה, בבשלותם ובסוג שאותו בחרו המגדלים לגדל. ירק חדש ה’נוחת’ על מפתן דלתי מחייב אותי להתעמת עם אחד מפחדיי הכמוסים ביותר: שמשהו שבישלתי לא יצליח. וכך, גם אם מעולם לא הכנתי כרוב ניצנים, שעועית תאילאנדית, או דלעת ערמונים, אין לי ברירה- זה בסל, זה טרי, ולכן אני אכין את זה- ויהי מה.
מניסיון עבר אני יודעת שבמקרים האלה אסור לבזבז זמן. כל השהיה תגרום ליותר חרדה והימנעות והעניין יתנפח למימדים של משהו אימתני, בלתי אפשרי ובלתי מושג כשבסך הכל מדובר בבישול ירק (!) , והפיתרון הוא פשוט לקפוץ למים ולהזכיר לעצמי שכשמנסים לבשל משהו לראשונה והוא מצליח- אין הרגשה טובה מזו..
לא האמנתי שאכין במיה, שבכל פעם שנתקלתי בשמה שקשקתי ועשיתי פרצוף (על לא עוול בכפה), במיה ששמה הרע (כל כך לא הוגן!) הלך לפניה- מבלי שאי פעם נתקלתי בה פנים מול פנים- ומבלי שאנסה לבשל אותה אפילו לא פעם אחת.
החלטתי לנסות את המתכון הראשון שבו נתקלתי, מה גם שכל הרכיבים היו בהישג ידי. התכנון היה לחלוק את התבשיל עם בעלי היקר- אבל אני חייבת לציין שלא הייתה לו הזדמנות.
במיה, אהובתי, איפה היית כל השנים?
להמשך קריאה »
‘יערה הלא קשורה’, זה הכינוי שהדבקתי לעצמי היום, בעודי נאבקת בחמסין אך נחושה לפרסם עוד הערב את מתכון המרק הזה. העניין הוא שמרק כל כך מגוחך בפשטותו וכל כך גאוני בטעמו, על ניחוחו הצרפתי, מזכיר לי איפה הייתי בשנה שעברה.
אני מודה לעדנה היקרה, שהסכימה שאחלוק את יצירתה עם רבים: מרק קטיפתי, שמעט חמאה וחלב מעשירים אותו עד מאד, מומלץ כארוחת פינוק למי שאתם אוהבים, ועלותו פחות מ 180 קק”ל לצלחת.
כמובן שעדנה, בהיותה דיאטנית כמעט והתביישה בכך שיש במרק חמאה ולא שמן קנולה, ומיהרה לציין, שחלילה לא אחשוב אחרת – שהוא משביע ומהווה ארוחה בפני עצמו. בתחילה הסתייגתי להתחיל מתכון מרק עם חמאה, אפילו שמדובר ב 30 גרם לסיר שלם (מה לעשות, כזאת אני) אבל נכנעתי- ואני ממליצה שגם אתם תיכנעו- לפחות פעם אחת. (חוץ מזה, כרישה מאד אוהבת חמאה. ולפעמים- גם אני).
להמשך קריאה »
היום בנוסף למתכון אני מצרפת שאלון (התשובות שלי בסוגריים). אם עניתם בחיוב על יותר משלוש שאלות – סימן שאנחנו יחד בסיפור הזה, ואני יכולה לישון בשקט:
- האם בכל פעם שאתם בסופר אתם מבלים לפחות שלוש דקות ליד איזור האבוקדו, בחיפוש אחר אבוקדו בשל? (כן, לפעמים חמש)
- האם קרה שמרוב תסכול החרמתם את האבוקדו לחלוטין והחלטתם בליבכם לא להתקרב ולא לתור אחר אבוקדו נוסף בחייכם? (כן. כל פעם שאני בסופר, זה קורה)
- האם שכחתם את החלטתכם בפעם הבאה שנכנסתם לסופר? (ברור)
- האם התנסתם בטריק הידוע של ‘שליפת האבוקדו הבשל שמתחבא בתחתית הערימה’? (אההמ.. כן, אבל זה לא תמיד עובד)
- האם ברגע שמשכתם אותו הפלתם עשרה נוספים לריצפה -אבל לא אכפת לכם כי השגתם מה שרציתם? (היי! אני תמיד מרימה אותם בחזרה..)
- האם כשאתם לא מצליחים למצוא אבוקדו בשל אתם מרגישים כאילו כל העולם נגדכם ולהיפך- כשאתם מוצאים אז מדובר במזל מקרי וחד פעמי? (כן, אין אמונה כשמדובר באבוקדו)
- האם קרה שנתקלתם באבוקדו בשל במקרה ומצאתם את עצמכם קונים ארבעה? (כן, לפני שבועיים. הייתי חייבת)
יש לי בעיה. האהבה לאבוקדו והבלתי אפשריות להשיגו הפכה לסוגיה שמעסיקה אותי קצת יותר מהתקין, כך מסתבר. אבל אני מנסה לא להיות קשה עם עצמי, כי כשאני סוף סוף מוצאת אבוקדו בשל- זה כמעט שווה את ההפרעה.
להמשך קריאה »
אני גאה להשוויץ שאני לא הבשלנית היחידה בבית. כשאני בעבודה ולמיקי יש את המטבח לעצמו, או אז נולדים המתכונים הטובים ביותר.
מיקי מבשל מהבטן, כמו הסבתות. מוסיף ומתבל לפי הרגש, לא מודד ולא מחשב. בלי יותר מדי התחכמויות, בלי לבזבז זמן – בישול אמיתי, ישיר וטעים. והתוצאות לא מאחרות להגיע. הוא מומחה בהכנת סטייקים עסיסיים, כמו גם פסטה טונה מאלפת שהוא מכין בעצימת עיניים (אני מבטיחה מתכון ברגע שאני אצליח להבין בעצמי איך הוא מכין אותה!). המתכון לממרח השוקולד האלמותי הוא למעשה שלו, וזו דוגמא מצויינת לאלתור של רגע שנרשם כהצלחה כבירה.
היה זה רעיון שלו להוסיף מעט קמח תירס לחביתה, ותאמינו או לא- המעט הזה עושה את ההבדל. החביתה תפוחה, משביעה יותר- ונהדרת. (טיפ לייבוש תבלינים- בהמשך).
להמשך קריאה »
