חיפוש מהיר בבלוג מראה חוסר של פשטידות ירקות. הסיבה היא שכמעט כל הזמן, פשטידה היא משהו שאני מאלתרת, ללא שקילה ומדידה, לרוב על אותו בסיס של ירקות-ביצים-קמח מלא-ושום (תמיד יש שום). הפשטידה הזו עשירה בסיבים, פרווה ובעלת מראה שיש יפהפה, המתקבל משימוש בקישוא בהיר וזוקיני (קישוא ירוק כהה). אם לשים את כל אלו בצד, היתרון הבולט שלה, הוא דווקא קלות ההכנה: חוץ מגירור הקישואים- אין פה ממש עבודה.
להמשך קריאה »
ארוחת צהריים פשוטה ומזינה שאכלתי היום (יותר נכון, אתמול).
להמשך קריאה »
כל יום וארוחת הצהריים שלו.
יש ארוחות מושקעות יותר ולצערי בעיקר מושקעות פחות. בלוח הזמנים הצפוף ביותר של כולנו, ארוחת צהריים מסודרת ומזינה היא לפעמים מותרות, ויש ימים בהם אנו מוצאים את עצמינו (גם אני) מסתפקים בפשרה פחות משביעה או אוכלים ארוחת צהריים כל כך מאוחרת שהיא הופכת לארוחת ערב..
לכן אני מתחילה מסורת חדשה בבישולוג: פרסום ארוחת הצהריים שלי בכל זמן בו אוכל לעשות זאת, על מנת להמחיש את האופצייות עדיפות. מניע נוסף הוא להזכיר לעצמי לתכנן את ארוחותי מראש, לכל הרוחות!
אשתדל להציג ארוחות מהירות ללא ויתור על איזון הרכיבים ותחושת השובע. בשונה משאר המתכונים בבלוג, בקטגורייה הזו המידות אינן מדוייקות אלא רק מוערכות, כיוון שאלו פחות מתכונים ויותר רעיונות.
אז לכל אלו שבדיוק עמדו לצאת להפסקת צהריים – בתיאבון!
יערה
להמשך קריאה »
אחד הבילויים המועדפים עליי ועל בן זוגי הוא לעצור ביפו ולאכול בחומוסייה האהובה עלינו. אין כמו צלחת חומוס מהבילה להשקיט רעב ולהיטיב עם הנשמה. החומוס טעים, ואין שני לו, אבל בינינו- הוא רק תירוץ.
הסיבה האמיתית לעצירה נעוצה (תרתי משמע) בקציצות הקובה המאלפות שמוגשות שם. בדרך כלל אנחנו מזמינים שתי קציצות, והן מגיעות מיד – שחומות וריחניות, ולאחר חמש דקות שניות של התענגות מכל ביס אנחנו מבינים שהנה הן אזלו וממהרים להזמין עוד זוג. או אז הבחור הממונה על ההגשה יורה לעבר המטבח בקולי קולות "קובה, קובה!" וכעבור שניה שתי קציצות קובה נכספות מגיעות לשולחן.
בשבוע האחרון כשביקרנו שם מיהרתי והזמנתי ארבע מראש 
שחזור המתכון עלה על המצופה ומוגש לכל אלו המחפשים פרוייקט משפחתי טעים לסוף השבוע.
להמשך קריאה »
