*הזוכה- בסוף הרשומה*
אם הייתי כותבת עכשיו ספר בישול הייתי בוחרת לפנות לקהל היעד של אימהות לתינוקות וקוראת לו 'בישול בשקט'. כרגע, כל מה שמכוון את חיי הוא שאור תישן וששנתה לא תופרע. רבים הם הדברים שאני לא מעזה לעשות כשאור ישנה ואפילו כעת, בעודי יושבת בממ"ד הסמוך לחדרה, מקלידה בחושך (אין לכם מושג עד לאן הפלורסנט מאיר פה) ושומעת את המוצץ נופל אני חרדה. אני מכרכמת את פניי כמו קרמיט כאשר מיקי טורק את דלת המיקרו-גל או שולף משהו משקית מרשרשת ('אור תקום! בשקט.. בשקט!') ומחניקה אפצ'ים, פלאפונים, ואורחים ללא רחמים.
נכון, אין דבר כזה בישול שקט לחלוטין- אבל במסגרת כל הדברים החדשים שלומדים כשהופכים להורים למדתי לצמצם רעשים. אחד הטריקים הוא לא לבשל. אוכל נא הוא שקט הרבה יותר, ובמקרים רבים בעל ערך תזונתי גבוה יותר.
אז מה מיוחד פה? את הרוטב מכינים בזריזות (על קרש החיתוך – פחות כלים לשטוף), כשהפסטה על האש – והוא מוכן הרבה לפניה. הפסטה החמה 'מבשלת' מעט את הרוטב ומעצימה טעמים. חומרי הגלם טריים ובריאים (הידעתם ששום כדאי לאכול טרי?) ושני בני הזוג בסוף הארוחה הולכים לנשוף על הפנלים ולהבריח נמלים.
להמשך קריאה »
הכל התחיל כשמיקי הכין לי אוכל לעבודה, ובשקית היה בין היתר כריך עם חמאת בוטנים. כשסוף סוף אכלתי אותו בנסיעה חזרה 5 שעות מאוחר יותר- הייתה לו ארומה משכרת ומתוקה של בננה רק בגלל שישבה לצידו בשקט בננה, באותה השקית (קרה לכם פעם?). אם היה מדובר על כריך עם גבינה בולגרית או אבוקדו אני מאמינה שהאפקט היה פחות חיובי- אבל עם חמאת הבוטנים- זה היה תענוג.
זה קרה ממש מזמן, אבל לאחרונה התחלתי לחשוב לעצמי, היות ומתברר שחמאת בוטנים ובננה זה שילוב כל כך טעים, למה לא להכניס את הבננה לתוך הסנדוויץ'?
הכנתי טעמתי, והגעתי לגן עדן.
זו הסיבה שהיום לא אספר לכם עלמאכלים שגרתיים שבישלתי היום כמו מרק אפונה ואטריות, אלא אתן הצצה לכריך הלא שגרתי אך המושלם הזה.
השאלה היא: האם אתם חושבים שתעמדו בזה?
להמשך קריאה »
אני מאד מתגעגעת לחורף, ואפילו אסתפק בקצת סתיו. לחם ביתי תמיד מסמל עבורי חורף, ובתקופה הזו בה הטמפרטורות יורדות מעט, בייחוד כשיש בידי מתכון המצדיק זאת- אין לי בעיה להדליק את התנור במטבח כשכל המזגנים בבית עדיין עובדים, או אם לצטט את דירקטור וולט: 'למה לכבות מזגן כשאפשר להדליק תנור חשמלי?'
מה שכן חשבון החשמל המתין לנו הבוקר בתיבת הדואר (אאוץ').
המתכון פורסם במקור ב 2007 ולאחרונה שוכלל, צולם מחדש ונכללו בו תשובות לשאלות שלכם עד כה. אז אם מתחשק לכם כמוני לצאת להרפתקה חורפית מקדימה, לכו על זה..
להמשך קריאה »
היום הוא יום חג. לא רק בגלל שבועות המתקרב- אלא כיוון שסוף סוף סיימתי לערוך את הרשומה על הלחם הכי טעים שאכלתי עד כה – והמתכון כולו שלכם.
את המתכון הזה רציתי לחלוק איתכם לפני יובלות – עוד כשהתקיים מפגש החברים שהחמצתי, וכל יום שעבר בו לא עשיתי זאת חשתי החמצה שהמתכון יושב לו לבד בחושך- ואף אחד לא מכין אותו חוץ ממני.
אומר לפני כן בגילוי לב שאם מישהו היה מספר על על מתכון הלחם ‘הכי טעים’ שלו ומגלה שהרכיב הסודי בו הוא סובין שיבולת שועל, אותה נסורת שאמורה להיות בריאה בשבילנו- הייתי בוודאי אומרת: “כן.. זה נשמע נחמד.. יש לך אולי מתכונים אחרים, פחות מוזרים?”
יחד אם זאת, אני מפצירה בכם להניח את המוזרות בצד ולא להירתע כי בסך הכל מדובר במתכון לחם פשוט, אפילו ללא לישה (!) שבסך הכל משתמש ברכיב שאפשר לקנות היום בכל סופר.
אז למה להכין דווקא את הלחם הזה כשיש מאות מתכוני לחם אחרים פחות משונים?
יופי ששאלתם, שתי סיבות עיקריות- הטעם והמרקם. הטעם עשיר עם רמז לתיבול בצלי ומליחות מדוייקת, והמרקם שמתקבל הוא הכלאה בין לחוח לפוקאצ’ה- מעולה להטבעה ברטבים עשירים, צזיקי ושאר גבינות- וכלל לא רע בפני עצמו.
צילמתי (כמעט) את כל שלבי הכנה כדי להמחיש, לשכנע ולהדגים ובעיקר להראות לכם שאפשרי להגיע מזה:
לזה:
להמשך קריאה »
