שייך לנושא ירקות, עד הביס האחרון בתאריך 29 בינואר, 2010 19 תגובות »
ביום שלישי שעבר הייתי בדרכי מעבודה א’ לעצירה קצרה בבית לפני יציאה לעבודה ב’ כשהתקשר המשלוחן לברר בדיוק איפה אנחנו גרים. הבנתי שהירקות הגיעו. והתרגשתי. אולי זה נשמע קצת מוגזם להתרגש מירקות, אבל אני, את הירקות שלי, לוקחת מאד ברצינות. וכן, יש מי שחולם על בית מפואר או זכיה בלוטו – אבל אני חולמת על ירקות טעימים.
מהיום בו גיליתי שיש משק אורגני במרחק נסיעה קצרה מהבית שלנו, בו קוטפים את הירקות השכם בבוקר והם מגיעים אלינו בצהריים- לא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר פרט לציפיה לטעום אותם, אחד אחד- וכמובן, לרוץ לספר.
להמשך קריאה »
היום בנוסף למתכון אני מצרפת שאלון (התשובות שלי בסוגריים). אם עניתם בחיוב על יותר משלוש שאלות – סימן שאנחנו יחד בסיפור הזה, ואני יכולה לישון בשקט:
- האם בכל פעם שאתם בסופר אתם מבלים לפחות שלוש דקות ליד איזור האבוקדו, בחיפוש אחר אבוקדו בשל? (כן, לפעמים חמש)
- האם קרה שמרוב תסכול החרמתם את האבוקדו לחלוטין והחלטתם בליבכם לא להתקרב ולא לתור אחר אבוקדו נוסף בחייכם? (כן. כל פעם שאני בסופר, זה קורה)
- האם שכחתם את החלטתכם בפעם הבאה שנכנסתם לסופר? (ברור)
- האם התנסתם בטריק הידוע של ‘שליפת האבוקדו הבשל שמתחבא בתחתית הערימה’? (אההמ.. כן, אבל זה לא תמיד עובד)
- האם ברגע שמשכתם אותו הפלתם עשרה נוספים לריצפה -אבל לא אכפת לכם כי השגתם מה שרציתם? (היי! אני תמיד מרימה אותם בחזרה..)
- האם כשאתם לא מצליחים למצוא אבוקדו בשל אתם מרגישים כאילו כל העולם נגדכם ולהיפך- כשאתם מוצאים אז מדובר במזל מקרי וחד פעמי? (כן, אין אמונה כשמדובר באבוקדו)
- האם קרה שנתקלתם באבוקדו בשל במקרה ומצאתם את עצמכם קונים ארבעה? (כן, לפני שבועיים. הייתי חייבת)
יש לי בעיה. האהבה לאבוקדו והבלתי אפשריות להשיגו הפכה לסוגיה שמעסיקה אותי קצת יותר מהתקין, כך מסתבר. אבל אני מנסה לא להיות קשה עם עצמי, כי כשאני סוף סוף מוצאת אבוקדו בשל- זה כמעט שווה את ההפרעה.
להמשך קריאה »
מרק מהביל עם טעמי בצל וכרישה מובהקים, בו שוחים להם כדורוני בשר עגלגלים. לא מדובר בקציצות לכן אין צורך לטגן (מה שאומר מבחינתי פחות שמן ופחות כאב ראש), ונוכחות הסולת מקנה הרגשה של מרק קובה.
בית, חמימות וחורף – הכל בצלחת אחת. כמו שאני אוהבת.
להמשך קריאה »
בתקופת החגים ביקרתי אצל ההורים וראיתי תכנית מרתקת על חטיפים מלוחים. את התכנית הקליט עבורי אבא שלי מערוץ ההיסטוריה, כיוון שאההמ – אני מרשה לעצמי לספר לכם את זה כיוון שכבר נפתחנו – אין לנו טלוויזיה. מבחירה.
לאחר שלקחתם לעצמכם כמה רגעים להכיל את ההלם, אספר לכם למה זו הייתה תכנית מרתקת: אני שהיסטוריה לא מסקרנת אותי כהוא זה, התעניינתי לשמוע על מקורותיו של הצ’יפס, ולהיווכח כיצד גלגלי ענק כלכליים ותו לא הניעו את אמריקה להפוך למעצמת חטיפים מלוחים כדוגמת צ’יטוס, דוריטוס ופרינגלס ומדוע כיום יש כמה מאות (!) טעמים שונים של חטיפי צ’יפס.
מיותר לציין ששעה שלמה של נתוני צריכה מבעיתים וליטרים של שמן לא תרמה לתיאבון שלי אז. יחד עם זאת, בעוד שהתכנית הסתיימה לא מכבר – קולות הכרסום ממשיכים לזמזם בראשי מאז אותו שבוע. כנראה שמתחשק גם לי איזה חטיף מלוח בעצמי.
להמשך קריאה »
