הכל התחיל לפני שלוש שנים, בטעימה מקרית של סלט. המסעדה הייתה חצי חשוכה, הסלק היה צלוי על גחלים והחוויה כולה הייתה כהפתעה מבורכת: בביס אחד שיניתי את דעתי. כך הצטרף הסלק לשומר ולירקות נוספים שאני מגלה בבגרותי, ואני מאד נהנית ממנו.

להמשך קריאה »

היום בנוסף למתכון אני מצרפת שאלון (התשובות שלי בסוגריים). אם עניתם בחיוב על יותר משלוש שאלות – סימן שאנחנו יחד בסיפור הזה, ואני יכולה לישון בשקט:
- האם בכל פעם שאתם בסופר אתם מבלים לפחות שלוש דקות ליד איזור האבוקדו, בחיפוש אחר אבוקדו בשל? (כן, לפעמים חמש)
- האם קרה שמרוב תסכול החרמתם את האבוקדו לחלוטין והחלטתם בליבכם לא להתקרב ולא לתור אחר אבוקדו נוסף בחייכם? (כן. כל פעם שאני בסופר, זה קורה)
- האם שכחתם את החלטתכם בפעם הבאה שנכנסתם לסופר? (ברור)
- האם התנסתם בטריק הידוע של ‘שליפת האבוקדו הבשל שמתחבא בתחתית הערימה’? (אההמ.. כן, אבל זה לא תמיד עובד)
- האם ברגע שמשכתם אותו הפלתם עשרה נוספים לריצפה -אבל לא אכפת לכם כי השגתם מה שרציתם? (היי! אני תמיד מרימה אותם בחזרה..)
- האם כשאתם לא מצליחים למצוא אבוקדו בשל אתם מרגישים כאילו כל העולם נגדכם ולהיפך- כשאתם מוצאים אז מדובר במזל מקרי וחד פעמי? (כן, אין אמונה כשמדובר באבוקדו)
- האם קרה שנתקלתם באבוקדו בשל במקרה ומצאתם את עצמכם קונים ארבעה? (כן, לפני שבועיים. הייתי חייבת)
יש לי בעיה. האהבה לאבוקדו והבלתי אפשריות להשיגו הפכה לסוגיה שמעסיקה אותי קצת יותר מהתקין, כך מסתבר. אבל אני מנסה לא להיות קשה עם עצמי, כי כשאני סוף סוף מוצאת אבוקדו בשל- זה כמעט שווה את ההפרעה.

להמשך קריאה »

בתקופת החגים ביקרתי אצל ההורים וראיתי תכנית מרתקת על חטיפים מלוחים. את התכנית הקליט עבורי אבא שלי מערוץ ההיסטוריה, כיוון שאההמ – אני מרשה לעצמי לספר לכם את זה כיוון שכבר נפתחנו – אין לנו טלוויזיה. מבחירה.
לאחר שלקחתם לעצמכם כמה רגעים להכיל את ההלם, אספר לכם למה זו הייתה תכנית מרתקת: אני שהיסטוריה לא מסקרנת אותי כהוא זה, התעניינתי לשמוע על מקורותיו של הצ’יפס, ולהיווכח כיצד גלגלי ענק כלכליים ותו לא הניעו את אמריקה להפוך למעצמת חטיפים מלוחים כדוגמת צ’יטוס, דוריטוס ופרינגלס ומדוע כיום יש כמה מאות (!) טעמים שונים של חטיפי צ’יפס.
מיותר לציין ששעה שלמה של נתוני צריכה מבעיתים וליטרים של שמן לא תרמה לתיאבון שלי אז. יחד עם זאת, בעוד שהתכנית הסתיימה לא מכבר – קולות הכרסום ממשיכים לזמזם בראשי מאז אותו שבוע. כנראה שמתחשק גם לי איזה חטיף מלוח בעצמי.

להמשך קריאה »

אני גאה להשוויץ שאני לא הבשלנית היחידה בבית. כשאני בעבודה ולמיקי יש את המטבח לעצמו, או אז נולדים המתכונים הטובים ביותר.
מיקי מבשל מהבטן, כמו הסבתות. מוסיף ומתבל לפי הרגש, לא מודד ולא מחשב. בלי יותר מדי התחכמויות, בלי לבזבז זמן – בישול אמיתי, ישיר וטעים. והתוצאות לא מאחרות להגיע. הוא מומחה בהכנת סטייקים עסיסיים, כמו גם פסטה טונה מאלפת שהוא מכין בעצימת עיניים (אני מבטיחה מתכון ברגע שאני אצליח להבין בעצמי איך הוא מכין אותה!). המתכון לממרח השוקולד האלמותי הוא למעשה שלו, וזו דוגמא מצויינת לאלתור של רגע שנרשם כהצלחה כבירה.
היה זה רעיון שלו להוסיף מעט קמח תירס לחביתה, ותאמינו או לא- המעט הזה עושה את ההבדל. החביתה תפוחה, משביעה יותר- ונהדרת. (טיפ לייבוש תבלינים- בהמשך).
להמשך קריאה »