כשצילמתי את התמונות לרשומה הזו, חשבתי שיהיה כדאי לצלם תמונה אחת של הצזיקי מרוח על לחם. לא חשתי כל רעב בעת הצילום. לאחר שלקחתי את הביס הראשון צולמה התמונה האחרונה. הייתי חייבת לאכול את הפרוסה עד תומה באותו הרגע ממש ומיד להכין לעצמי עוד שלוש. כזו היא ההשפעה של צזיקי עליי.
כשהבלוג היה עוד בחיתוליו העליתי מתכון לצזיקי. באותה התקופה לא ידעתי כלום על כתיבת בלוג או צילום מזון והיום, שלוש שנים אחרי – אני מרגישה שאני יודעת אפילו פחות. מה שכן ידוע לי בבירור הוא שהייתי בכרתים פעמיים. טעם הצזיקי השאיר את חותמו עליי בצורה שלא עשה זאת שום מאכל אחר. מתוך רצוני לתת לו יותר כבוד מהרשומה ההיא אני מגישה לכם אותו שוב- כמזכרת מהקיץ העקשן שאולי סוף סוף יפנה את מקומו לסתיו..
להמשך קריאה »
היו לי בבית רימונים אז ישבתי ופרטתי אותם. לצערי אין ברשותי שיטת קסם לעשות זאת, וכשאני מנסה רעיונות של אחרים אני מתעצבנת כי זה אף פעם לא עובד. חוץ מזה יש משהו מאד מרפא בעיסוק בלשבת חצי שעה ולפרוט 4 רימונים ('חכי שיהיו לך ילדים- לא תהיה לך חצי דקה' –אופס, נפלטה לי עצה מעשית להורות, אחת מתוך ה-30 שאני מקבלת על בסיס יומי). ולא, אני לא אוהבת לקנות את הגרגירים מוכנים, כי כשאני חושבת על מי שקילף אותם עבורי ונגע בהם עם הידיים עוברת בי צמרמורת. עוד סיבה לעשות לעצמי חיים קשים.
יש ברשותי כרגע 1/3 קערה של גרגירים, ועד שאגיע למסקנה מה לעשות איתם (יש לכם רעיונות?) אני נהנית לנשנש אותם ככה:
להמשך קריאה »
שייך לנושא ארוחה בסיר אחד, ארוחות מהירות, דל שומן, טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, סלטים, עשיר סיבים, צמחוני, קטניות בתאריך 13 בספטמבר, 2010 9 תגובות »
בואו נדבר לרגע על שעועית ירוקה. מישהו אוהב את הירק הזה חוץ ממני?
מבחינתי ישנם שני סוגים של שעועית ירוקה: האחד- הטרייה, אותה אני אוהבת לאכול אחרי שלוש דקות בישול בלבד כשהיא פריכה וצבעה ירוק עז, והשני, השעועית הירוקה הקפואה -אותה אני מעדיפה לבשל ארוכות כמו סבתא של מיקי- ממש 'להוציא לה את המיץ', ולהנות ממנה בליווי רוטב כשהיא מסמורטטת עם כל הגרעינים בחוץ.
התמונות של הרשומה צולמו לפני למעלה מחודשיים, ואני לא בטוחה שהשעועית הטרייה עדיין בעונה, אבל כל כך חיממתם לי את הלב בתגובות לבשורות הטובות שלנו שלא רציתי להמתין עם המתכון הזה עד לשנה הבאה.
את הסלט הזה הכנתי לפחות שלוש פעמים- ועכשיו כולו שלכם. אל תוותרו על הכרישה המקורמלת*- היא זו שעושה את כל המתכון.
להמשך קריאה »
בכל שבוע מגיעים אליי ירקות טריים. אין לי שליטה על סוג הירקות שיגיעו- הדבר תלוי בעונה, בבשלותם ובסוג שאותו בחרו המגדלים לגדל. ירק חדש ה’נוחת’ על מפתן דלתי מחייב אותי להתעמת עם אחד מפחדיי הכמוסים ביותר: שמשהו שבישלתי לא יצליח. וכך, גם אם מעולם לא הכנתי כרוב ניצנים, שעועית תאילאנדית, או דלעת ערמונים, אין לי ברירה- זה בסל, זה טרי, ולכן אני אכין את זה- ויהי מה.
מניסיון עבר אני יודעת שבמקרים האלה אסור לבזבז זמן. כל השהיה תגרום ליותר חרדה והימנעות והעניין יתנפח למימדים של משהו אימתני, בלתי אפשרי ובלתי מושג כשבסך הכל מדובר בבישול ירק (!) , והפיתרון הוא פשוט לקפוץ למים ולהזכיר לעצמי שכשמנסים לבשל משהו לראשונה והוא מצליח- אין הרגשה טובה מזו..
לא האמנתי שאכין במיה, שבכל פעם שנתקלתי בשמה שקשקתי ועשיתי פרצוף (על לא עוול בכפה), במיה ששמה הרע (כל כך לא הוגן!) הלך לפניה- מבלי שאי פעם נתקלתי בה פנים מול פנים- ומבלי שאנסה לבשל אותה אפילו לא פעם אחת.
החלטתי לנסות את המתכון הראשון שבו נתקלתי, מה גם שכל הרכיבים היו בהישג ידי. התכנון היה לחלוק את התבשיל עם בעלי היקר- אבל אני חייבת לציין שלא הייתה לו הזדמנות.
במיה, אהובתי, איפה היית כל השנים?
להמשך קריאה »
