בישולוג – בישול עם הגיון

עונת הבזיליקום בשיאה –ואין דבר שאני אוהבת יותר מאשר לפתוח את המקרר אחרי שהכנסתי אליו צנצנת עם צרור טרי ולקבל את משב הריח המטריף. לדעתי צריך להיות בושם בריח הזה. אם תרחרחו את כפות הידיים שלכם אחרי שהפרדתם עלים מעשרה גבעולים אני בטוחה שתסכימו איתי.

בזיליקום הוא עשב תיבול ארומטי, יפהפה ומלכותי- וכיאה מאד מפונק- אם ממתינים יותר מיממה הוא מתחיל להיות לא נחמד ולהשחיר. אז מה נעשה איתו? נצמיד לו שום ושמן זית ונייצר פסטו קליל שמתאים להקפאה (מינוס הצנוברים והפרמזן).  וכך נוכל להנות ממנו לנצח. כמעט.

להמשך קריאה »

"כבשה שחורה- האם יש לך צמר נעים?

יש ויש -  צמר לי מלוא השקית!

מהההההההההה"

השיר הזה מתנגן לי בראש בכל שעות העירות וכשאני ישנה אני מדקלמת את "שני עיגולים".

אבל אני לא מתלוננת.

ואחרי ששיתפתי אתכם בפסקול שלי, נעבור לקטשופ.

אף פעם לא הייתי מאלו שלא יכולים בלעדיו, אבל אם נתקלתי בו מדי פעם- לא סירבתי.

אחותי לורין לעומת זאת היא מהמכורים חזק בייחוד ליד שניצל ואורז.

כיוון שאני כל הזמן מחפשת איך להקשות לעצמי את החיים להכין דברים בעצמי כבר כמה שנים אני חושבת על מתכון ביתי לקטשופ- כזה ששאדע מה יש בפנים, ואולי יהיה עם פחות מלח או סוכר.

העניין הוא..

האם נתקלתם פעם במתכון שף לקטשופ ביתי?

אלו רק חלק מהרכיבים שתמצאו:

עגבניות טריות – חלוטות ומקולפות (כמובן), זרעי כוסברה, קינמון, רוטב סויה(??), פלפל חריף, שום, ציפורן, בצל, שמן זית… ועוד ועוד ועוד..

במתכונים האלה הקטשופ מתבשל לו שעות עד להסמכה והצטמצמות, ותמיד אבל תמיד מזהירים מראש בתחילת המתכון שהטעם שלו יוצא שונה מקטשופ רגיל.

יופי. תודה באמת.

אם לחזור לאחותי, (שמהיום תיקרא כאן דודה לורין) באחד מהימים ההריוניים שלי (שהיו לפני מליון שנה בערך) היא קפצה אליי לצהריים והכנתי שניצל בתנור ואורז. 5 דקות לפני שהיא באה נזכרתי שאין לי בבית קטשופ. אלתרתי משהו. היא דפקה בדלת וטעמה. התוצאה הייתה הצלחה. שמרתי את המתכון בבטן כבר כמה חודשים, ועכשיו, כשאור אוטוטו מספיק גדולה לטעום קטשופ בעצמה אני חולקת איתכם את האלתור השווה הזה.

להמשך קריאה »

כשצילמתי את התמונות לרשומה הזו, חשבתי שיהיה כדאי לצלם תמונה אחת של הצזיקי מרוח על לחם. לא חשתי כל רעב בעת הצילום. לאחר שלקחתי את הביס הראשון צולמה התמונה האחרונה. הייתי חייבת לאכול את הפרוסה עד תומה באותו הרגע ממש ומיד להכין לעצמי עוד שלוש. כזו היא ההשפעה של צזיקי עליי.

כשהבלוג היה עוד בחיתוליו העליתי מתכון לצזיקי. באותה התקופה לא ידעתי כלום על כתיבת בלוג או צילום מזון והיום, שלוש שנים אחרי – אני מרגישה שאני יודעת אפילו פחות. מה שכן ידוע לי בבירור הוא שהייתי בכרתים פעמיים. טעם הצזיקי השאיר את חותמו עליי בצורה שלא עשה זאת שום מאכל אחר. מתוך רצוני לתת לו יותר כבוד מהרשומה ההיא אני מגישה לכם אותו שוב- כמזכרת מהקיץ העקשן שאולי סוף סוף יפנה את מקומו לסתיו..

להמשך קריאה »

היום בנוסף למתכון אני מצרפת שאלון (התשובות שלי בסוגריים). אם עניתם בחיוב על יותר משלוש שאלות – סימן שאנחנו יחד בסיפור הזה, ואני יכולה לישון בשקט:

• האם בכל פעם שאתם בסופר אתם מבלים לפחות שלוש דקות ליד איזור האבוקדו, בחיפוש אחר אבוקדו בשל? (כן, לפעמים חמש)
• האם קרה שמרוב תסכול החרמתם את האבוקדו לחלוטין והחלטתם בליבכם לא להתקרב ולא לתור אחר אבוקדו נוסף בחייכם? (כן. כל פעם שאני בסופר, זה קורה)
• האם שכחתם את החלטתכם בפעם הבאה שנכנסתם לסופר? (ברור)
• האם התנסתם בטריק הידוע של ‘שליפת האבוקדו הבשל שמתחבא בתחתית הערימה’? (אההמ.. כן, אבל זה לא תמיד עובד)
• האם ברגע שמשכתם אותו הפלתם עשרה נוספים לריצפה -אבל לא אכפת לכם כי השגתם מה שרציתם? (היי! אני תמיד מרימה אותם בחזרה..)
• האם כשאתם לא מצליחים למצוא אבוקדו בשל אתם מרגישים כאילו כל העולם נגדכם ולהיפך- כשאתם מוצאים אז מדובר במזל מקרי וחד פעמי? (כן, אין אמונה כשמדובר באבוקדו)
• האם קרה שנתקלתם באבוקדו בשל במקרה ומצאתם את עצמכם קונים ארבעה? (כן, לפני שבועיים. הייתי חייבת)

יש לי בעיה. האהבה לאבוקדו והבלתי אפשריות להשיגו הפכה לסוגיה שמעסיקה אותי קצת יותר מהתקין, כך מסתבר. אבל אני מנסה לא להיות קשה עם עצמי, כי כשאני סוף סוף מוצאת אבוקדו בשל- זה כמעט שווה את ההפרעה.

להמשך קריאה »