כשצילמתי את התמונות לרשומה הזו, חשבתי שיהיה כדאי לצלם תמונה אחת של הצזיקי מרוח על לחם. לא חשתי כל רעב בעת הצילום. לאחר שלקחתי את הביס הראשון צולמה התמונה האחרונה. הייתי חייבת לאכול את הפרוסה עד תומה באותו הרגע ממש ומיד להכין לעצמי עוד שלוש. כזו היא ההשפעה של צזיקי עליי.
כשהבלוג היה עוד בחיתוליו העליתי מתכון לצזיקי. באותה התקופה לא ידעתי כלום על כתיבת בלוג או צילום מזון והיום, שלוש שנים אחרי – אני מרגישה שאני יודעת אפילו פחות. מה שכן ידוע לי בבירור הוא שהייתי בכרתים פעמיים. טעם הצזיקי השאיר את חותמו עליי בצורה שלא עשה זאת שום מאכל אחר. מתוך רצוני לתת לו יותר כבוד מהרשומה ההיא אני מגישה לכם אותו שוב- כמזכרת מהקיץ העקשן שאולי סוף סוף יפנה את מקומו לסתיו..
להמשך קריאה »
בכל שבוע מגיעים אליי ירקות טריים. אין לי שליטה על סוג הירקות שיגיעו- הדבר תלוי בעונה, בבשלותם ובסוג שאותו בחרו המגדלים לגדל. ירק חדש ה’נוחת’ על מפתן דלתי מחייב אותי להתעמת עם אחד מפחדיי הכמוסים ביותר: שמשהו שבישלתי לא יצליח. וכך, גם אם מעולם לא הכנתי כרוב ניצנים, שעועית תאילאנדית, או דלעת ערמונים, אין לי ברירה- זה בסל, זה טרי, ולכן אני אכין את זה- ויהי מה.
מניסיון עבר אני יודעת שבמקרים האלה אסור לבזבז זמן. כל השהיה תגרום ליותר חרדה והימנעות והעניין יתנפח למימדים של משהו אימתני, בלתי אפשרי ובלתי מושג כשבסך הכל מדובר בבישול ירק (!) , והפיתרון הוא פשוט לקפוץ למים ולהזכיר לעצמי שכשמנסים לבשל משהו לראשונה והוא מצליח- אין הרגשה טובה מזו..
לא האמנתי שאכין במיה, שבכל פעם שנתקלתי בשמה שקשקתי ועשיתי פרצוף (על לא עוול בכפה), במיה ששמה הרע (כל כך לא הוגן!) הלך לפניה- מבלי שאי פעם נתקלתי בה פנים מול פנים- ומבלי שאנסה לבשל אותה אפילו לא פעם אחת.
החלטתי לנסות את המתכון הראשון שבו נתקלתי, מה גם שכל הרכיבים היו בהישג ידי. התכנון היה לחלוק את התבשיל עם בעלי היקר- אבל אני חייבת לציין שלא הייתה לו הזדמנות.
במיה, אהובתי, איפה היית כל השנים?
להמשך קריאה »
ישנם רגעים בחיים שמתחשק לאכול משהו שומני ופריך, ואם מדובר במאכל עם ’טעם של פעם’- מה טוב. מאז שהתחיל להתקרר, הרגעים הללו נעשים תכופים יותר ויותר.
שילוב של בצק, מלית תפוחי אדמה ורוטב פטריות לנצח יזכיר לי את המנה הראשונה האלמותית בבר מצוות (תמיד ניסיתי להיות מנומסת ולאכול את הבורקס עם סכין ומזלג, רק כדי לגלות שחתיכה ממנו התעופפה היישר לתוך הגביע של האדם בשולחן שלצידי).
עקב פרץ נוסטלגי עמוק מכפי שאוכל להבינו, התחשק לי לאחרונה להכין את הגירסא שלי לפסטלים המטוגנים ולרוטב הפטריות המשומרות (שאהבתי כל כך!). יצרתי רוטב עמוס בצל ופטריות טריות, ופסטלים אפויים ושחומים. מה אומר לכם, הטעם עולה על כל דמיון ובמקרה הזה השדרוג ניצח את הנוסטלגיה.
אני יודעת שאין כאן יותר מדי סיבים תזונתיים, ויטמין C או ברזל. אני יודעת שמדובר בפחמימה בתוך פחמימה. תסלחו לי אבל במקרה הזה, לא איכפת לי.
להמשך קריאה »
שייך לנושא אפוי זה שפוי, ארוחת הצהריים שלי היום, דגנים, חלב ומוצריו, כדאי להשקיע, מופחת שומן, מנות ראשונות, נשנושים, עשיר חלבון, עשיר סידן, צמחוני בתאריך 18 ביולי, 2009 6 תגובות »
היום אני מזמינה אתכם להתחיל לגלגל. מדובר בתרפיה לכל דבר, ועוד כזו שמניבה תבנית של המאכל הכי טעים בעולם. בעוד רובינו מקשרים סיגרים לפלטות המטוגנים המוגשות בפאבים או בבתי קפה על החוף, ותופסים אותם כשמנוניים, סמל לשחיתות וכאלו שרק צרבת בצידם, ישנה אופציה נוספת שנראה שהתעלמו מקיומה: סיגרים אפויים.
נכון, הם מוברשים במעט שמן.
נכון, זוהי פחמימה לא מלאה.
נכון, התמונה מעלה מטעה, כי כשרעבים חמישה סיגרים מהווים מנה מינימלית.
יחד עם זאת,
כשמתחשק לנגוס במשהו חמים ופריך,
כשנגמרו הרעיונות לגיוון במטבח,
וכשמעוניינים לפנק ולהתפנק במינימום רגשי אשמה-
סיגרים אפויים הם התשובה.
להמשך קריאה »
