שייך לנושא דל מלח, טבעוני, כדאי להשקיע, ללא גלוטן, ללא תוספת סוכר, מנות ראשונות, נשנושים, עד הביס האחרון, עשיר חלבון, עשיר סיבים, צמחוני, קטניות בתאריך 6 ביוני, 2009 25 תגובות »

אקדים ואומר שאלו לא בדיוק קציצות פלאפל, אלא קציצות מש אפויות. מש, אחת הקטניות החביבות עליי, לא מקבלת התיחסות נאותה בבלוג, דבר שיתוקן מיד.
מדובר בקציצה רכה מצופה מעטה קשיח וטעם עז של לימון, עם קראנצ'יות המתקבלת מהשום והאגוזים, מעט בכל ביס.
שתי ההמלצות בסוף הפוסט
להמשך קריאה »

שבועיים לפני החג נחתה בביתנו אורחת. תובענית, מורטת עצבים ומסרבת לעזוב. זו שנה שניה ברציפות שאנחנו מארחים אותה שלא מרצונינו, ונדמה שהיא פשוט לא מבינה את הרמז. למרות כל מאמצינו לא הצלחנו להיפטר ממנה, למעשה היא התעקשה להעביר איתנו את החג- ולמרר את חיינו תוך כדי.
להמשך קריאה »

חיפוש מהיר בבלוג מראה חוסר של פשטידות ירקות. הסיבה היא שכמעט כל הזמן, פשטידה היא משהו שאני מאלתרת, ללא שקילה ומדידה, לרוב על אותו בסיס של ירקות-ביצים-קמח מלא-ושום (תמיד יש שום). הפשטידה הזו עשירה בסיבים, פרווה ובעלת מראה שיש יפהפה, המתקבל משימוש בקישוא בהיר וזוקיני (קישוא ירוק כהה). אם לשים את כל אלו בצד, היתרון הבולט שלה, הוא דווקא קלות ההכנה: חוץ מגירור הקישואים- אין פה ממש עבודה.
להמשך קריאה »

אחד הבילויים המועדפים עליי ועל בן זוגי הוא לעצור ביפו ולאכול בחומוסייה האהובה עלינו. אין כמו צלחת חומוס מהבילה להשקיט רעב ולהיטיב עם הנשמה. החומוס טעים, ואין שני לו, אבל בינינו- הוא רק תירוץ.
הסיבה האמיתית לעצירה נעוצה (תרתי משמע) בקציצות הקובה המאלפות שמוגשות שם. בדרך כלל אנחנו מזמינים שתי קציצות, והן מגיעות מיד – שחומות וריחניות, ולאחר חמש דקות שניות של התענגות מכל ביס אנחנו מבינים שהנה הן אזלו וממהרים להזמין עוד זוג. או אז הבחור הממונה על ההגשה יורה לעבר המטבח בקולי קולות "קובה, קובה!" וכעבור שניה שתי קציצות קובה נכספות מגיעות לשולחן.
בשבוע האחרון כשביקרנו שם מיהרתי והזמנתי ארבע מראש
שחזור המתכון עלה על המצופה ומוגש לכל אלו המחפשים פרוייקט משפחתי טעים לסוף השבוע.

להמשך קריאה »