היום בנוסף למתכון אני מצרפת שאלון (התשובות שלי בסוגריים). אם עניתם בחיוב על יותר משלוש שאלות – סימן שאנחנו יחד בסיפור הזה, ואני יכולה לישון בשקט:
- האם בכל פעם שאתם בסופר אתם מבלים לפחות שלוש דקות ליד איזור האבוקדו, בחיפוש אחר אבוקדו בשל? (כן, לפעמים חמש)
- האם קרה שמרוב תסכול החרמתם את האבוקדו לחלוטין והחלטתם בליבכם לא להתקרב ולא לתור אחר אבוקדו נוסף בחייכם? (כן. כל פעם שאני בסופר, זה קורה)
- האם שכחתם את החלטתכם בפעם הבאה שנכנסתם לסופר? (ברור)
- האם התנסתם בטריק הידוע של ‘שליפת האבוקדו הבשל שמתחבא בתחתית הערימה’? (אההמ.. כן, אבל זה לא תמיד עובד)
- האם ברגע שמשכתם אותו הפלתם עשרה נוספים לריצפה -אבל לא אכפת לכם כי השגתם מה שרציתם? (היי! אני תמיד מרימה אותם בחזרה..)
- האם כשאתם לא מצליחים למצוא אבוקדו בשל אתם מרגישים כאילו כל העולם נגדכם ולהיפך- כשאתם מוצאים אז מדובר במזל מקרי וחד פעמי? (כן, אין אמונה כשמדובר באבוקדו)
- האם קרה שנתקלתם באבוקדו בשל במקרה ומצאתם את עצמכם קונים ארבעה? (כן, לפני שבועיים. הייתי חייבת)
יש לי בעיה. האהבה לאבוקדו והבלתי אפשריות להשיגו הפכה לסוגיה שמעסיקה אותי קצת יותר מהתקין, כך מסתבר. אבל אני מנסה לא להיות קשה עם עצמי, כי כשאני סוף סוף מוצאת אבוקדו בשל- זה כמעט שווה את ההפרעה.
להמשך קריאה »
שבתי ובידי משהו מתוק, מפנק וחורפי. אך לפני הכל אני מרגישה שעליי לשתף אתכם בסיפור :
הכנתי את הגרנולה בשעות הבוקר המאוחרות. הוצאתי את התבנית מהתנור ופניתי לסלון להביא את המצלמה. סובבתי את ראשי ופתאום נכנסו להן מהחלון (הפתוח תמיד במטבחי) צמד דבורים. האמת, קשה לי להאשים אותן – התפשט בבית ריח משגע של תפוז לימון ודבש, שכמעט והצמחתי כנפיים ויצאתי לחפש את הפרדס הקרוב בעצמי.
לא הספקתי לקרוא: “א.. נכנסה דבורה.. נכנסו שתי דבורים!” והנה נחיל קטן ממתין ליד חלוני. כשספרתי ארבע דבורים בתוך גבולות הגיזרה איבדתי את העשתונות לחלוטין, וחוץ מלעמוד ולתעד את מיקומן המדוייק בכל רגע נתון (“הן במטבח! נכנסה עוד אחת! היא מאחורייך!!”) ולחלק הוראות למיקי (“סגור את החלון!”) לא ממש הועלתי.
ובכן, בעוד אני שמחה לבשר שלדבורים שלום, והן יצאו כלעומת שבאו (מיקי כיסה את התבנית בזמן), לא היה מזל לגרנולה, שלמרות שניצלה מהדבורים, לא זכתה להינצל מבני הבית. טעמנו ממנה (ויש לה טעם תפוזי משגע), וטעמנו ממנה (השילוב עם השוקולד הופך את הכל לממתק שחיתותי מענג) ולמעשה לא נותר פירור.
להמשך קריאה »
בתקופת החגים ביקרתי אצל ההורים וראיתי תכנית מרתקת על חטיפים מלוחים. את התכנית הקליט עבורי אבא שלי מערוץ ההיסטוריה, כיוון שאההמ – אני מרשה לעצמי לספר לכם את זה כיוון שכבר נפתחנו – אין לנו טלוויזיה. מבחירה.
לאחר שלקחתם לעצמכם כמה רגעים להכיל את ההלם, אספר לכם למה זו הייתה תכנית מרתקת: אני שהיסטוריה לא מסקרנת אותי כהוא זה, התעניינתי לשמוע על מקורותיו של הצ’יפס, ולהיווכח כיצד גלגלי ענק כלכליים ותו לא הניעו את אמריקה להפוך למעצמת חטיפים מלוחים כדוגמת צ’יטוס, דוריטוס ופרינגלס ומדוע כיום יש כמה מאות (!) טעמים שונים של חטיפי צ’יפס.
מיותר לציין ששעה שלמה של נתוני צריכה מבעיתים וליטרים של שמן לא תרמה לתיאבון שלי אז. יחד עם זאת, בעוד שהתכנית הסתיימה לא מכבר – קולות הכרסום ממשיכים לזמזם בראשי מאז אותו שבוע. כנראה שמתחשק גם לי איזה חטיף מלוח בעצמי.
להמשך קריאה »
שייך לנושא אפוי זה שפוי, ארוחת הצהריים שלי היום, דגנים, חלב ומוצריו, כדאי להשקיע, מופחת שומן, מנות ראשונות, נשנושים, עשיר חלבון, עשיר סידן, צמחוני בתאריך 18 ביולי, 2009 6 תגובות »
היום אני מזמינה אתכם להתחיל לגלגל. מדובר בתרפיה לכל דבר, ועוד כזו שמניבה תבנית של המאכל הכי טעים בעולם. בעוד רובינו מקשרים סיגרים לפלטות המטוגנים המוגשות בפאבים או בבתי קפה על החוף, ותופסים אותם כשמנוניים, סמל לשחיתות וכאלו שרק צרבת בצידם, ישנה אופציה נוספת שנראה שהתעלמו מקיומה: סיגרים אפויים.
נכון, הם מוברשים במעט שמן.
נכון, זוהי פחמימה לא מלאה.
נכון, התמונה מעלה מטעה, כי כשרעבים חמישה סיגרים מהווים מנה מינימלית.
יחד עם זאת,
כשמתחשק לנגוס במשהו חמים ופריך,
כשנגמרו הרעיונות לגיוון במטבח,
וכשמעוניינים לפנק ולהתפנק במינימום רגשי אשמה-
סיגרים אפויים הם התשובה.
להמשך קריאה »
