
הכל התחיל במייל של רותם, שביקשה מתכון לפתיבר תוצרת בית. לאחר שבמשך חודש ניסיתי כמה וריאציות על מתכון מתורגם מצרפתית ולא אהבתי את התוצאה (נחשו מה הייתה דעתו של מיקי), נשברתי וקניתי פתיבר מוכנים.
להמשך קריאה »
פעם גרנו בתל אביב. בהתחלה בדרום ואז במרכז – יהודה הלוי פינת חשמונאים, מטר מאבן גבירול. מעבר ללילות בלי שינה בהם למדתי כימיה אורגנית וביוכימיה, ולילות קסומים אחרים בהם רקדתי בהופעות של מיקי, התקופה התל אביבית מקושרת בזכרוני לטל בייגלס. יותר נכון לבייגלה קינמון וצימוקים של טל בייגלס. הנגיסה בבייגלה הטרי הייתה מאזנת אותי בימים טרופים ומשמרת את האשליה שלמרות נהר הכסף שנשפך על השכירות ולא ישוב עוד לעולם ולמרות שבמקרר שלי אין כלום חוץ ממזולה ותבלין לפיצה –זה דווקא לא רע לגור בתל אביב.
היום אנחנו גרים באשקלון, ובהיעדר מאפייה ראויה לשמה (אני אומרת לכם אני עוד אפתח כזאת) החלטתי לשחזר את האהבה שלי לבייגלה הנוסטלגי. בשבועיים האחרונים הכנתי פעמיים לחמניות, ואחרי שמילאתי תבנית נשארתי עם כמות בצק קטנה שכמו קראה לי לשדך אליה קינמון.
הטריק: בצק שמרים מתקתק, קינמון טחון בפנים, יוצרים גלילים, טובלים במים ואז בסוכר. הסוכר נדבק, אוטם את הבצק ויוצר מעטה קראנצ'י ופריך –כולל קרמל בתחתית. הפנים הופך מלחמניה למעין עוגיה קינמונית לחה ונהדרת- ללא תוספת של חמאה, קלוריות וכאבי ראש. מספיק טוב בשבילי.
אז אם נשאר לכם במקרה בצק שמרים, והתנור ממילא חם- אתם במרחק 5 דקות מהפריכות המענגת הזו, שלא אגזים ואומר שהיא מעין סינבון לייט לעצלנים.
להמשך קריאה »

טוב אז לא ממש חזרתי.
בין מעבר דירה ובקיעת זוג שיניים (כן, אני יודעת שזה מוקדם) לא היה לי ממש זמן לעצמי. איך נכנסו שני האירועים האלה באותה שורה אין לי מושג. נסו אתם להשתמש במסקינגטייפ כך שלא ירעיש, לארוז תוך כדי הנקה, או להניק תוך כדי אריזה ולנסות למצוא את הנשכן המושלם רק כדי לגלות שאור מעדיפה לנשוך את האצבעות של אבא..
התוצאה הייתה שבועות שלמים בהם לא התקרבתי למחשב, (סליחה על כל התגובות והמיילים שלא נקראו -הדבר יתוקן במהרה) ואחרים בהם קראתי ברפרוף בלוגים של אחרים, התלהבתי וכמובן לא עשיתי עם זה כלום.
הלילה אור קמה רק 4 פעמים, והיות ואני רעננה יחסית -החלטתי לסיים את הרשומה הזו ויהי מה. לא מזמן אני ומיקי חגגנו עשר שנים יחד, וחשבתי לחלוק איתכם את הסיפור והעוגה שמאחוריו:
מיק- הרשומה הזאת מוקדשת לך ♥

להמשך קריאה »

אף פעם לא הייתי מאלו שמתכננים מראש, להיפך –אני משתייכת לאלו שבונים על הרגע האחרון. לכן, אם חלפה במוחכם המחשבה שהמתכון יועד עבור ראש השנה – הניחו לה לחלוף. ראש השנה מבחינתי הוא רחוק רחוק…
המתכון הזה הגיע אליי לגמרי בטעות. יונינה, מצטרפת חדשה לבלוג, כתבה לי על חיפוש מתכונים מתאימים שאינם מכילים רכיבים שבנה אלרגי אליהם. החלפנו בינינו מספר מיילים ובין היתר סיפרה לי שהיא מכינה עוגיות בטטה. כיוון שהשילוב נראה לי מעניין ומקורי – ביקשתי את המתכון, אך בו זמנית חששתי שהתוצאה תהיה יותר בטעם של שניצל טבעול מתקתק מאשר בטעם של עוגיה.
כמה שטעיתי..

להמשך קריאה »