אני אוהבת צימוקים. כל כך אוהבת, שבניגוד לתמרים אני לא מוכנה להתפשר על אלו מהסופר (עם הטעם הסבוני והציפוי המבריק- גליצרין? פראפין..? מרכך כביסה..?) כל כך אוהבת שאני מחברת להם שירים בסתר אותם אני מפזמת למיקי בצר לי וכשאני סוף סוף הולכת לחנות התבלינים האהובה עליי וקונה- אני שומרת אותם די בקנאות רק לעצמי.
הפעם רציתי להוסיף אותם למתכון מאפינס שאני מחבבת כבר שנים, מהספר ‘ממטעמי החלב של נירה רוסו’ של מועצת החלב. זה ספר שקיבלנו במתנה מהסופר כשעשינו קניות בחג שבועות אחד (לדעתי זה היה לפני יותר מ 15 שנה) ואני אוהבת אותו מאד, אולי כי הוא אחד הספרים הראשונים בהם השתמשתי במטבח..
מדובר בעוגה (שאפשר להכין כמאפינס, הסבר בהמשך) שלא מצריכה הכנות מוקדמות או שימוש במיקסר, ומה שכיף פה שהבלילה ‘כבדה’ ולכן הצימוקים לא צונחים לתחתית. אל תצפו לעוגה בחושה ועתירת חמאה (לא באמת ציפיתם, נכון? אתם זוכרים באיזה בלוג אתם נמצאים?), אלא למרקם שמזכיר לחמניה עסיסית, לחה ומתוקה.
להמשך קריאה »
חזרתי הביתה ונכנסתי למטבח לו כל כך התגעגעתי והתחלתי לאפות.
טוב לא ממש. זה לקח לי לפחות ארבעה ימים. בתחילה חוסר מצב הרוח לא אפשר לי אפילו לחתוך סלט. הניכור והצינה מאזור המטבח (שנטר לי על הנטישה הארוכה) הפשיר אט אט, ולבסוף החלטתי לנתק את עצמי מהחדשות והמציאות ולעסוק בתרפיה שהיא השיגרה שלי. עד מהרה שבה אליי התחושה המוכרת (מדומה ככל שתהיה), שכאשר אני בביתי אני בטוחה.
יש משהו מאד מרגיע באפייה. ההרגשה הזו שאני יוצרת משהו, שאני בשליטה, שאני דואגת להאכיל את הסובבים אותי, וכמובן התענגות על התוצאות..
המתכון הנוכחי מבוסס על טורט עוגת גבינה של אילנית, אחת ממנהלות פורום חלבי בתפוז (אתם מוזמנים!). ערכתי בו מעט שינויים, ואפיתי בתבניות אישיות, כדי ליצור מעין מאפינס-עוגת גבינה אישית, המהווה אוכל מנחם לכל הדעות.
להמשך קריאה »
אני גאה להציג את האלפחורז: אלפחורס נימוחים, נהדרים ועם טעם גן עדן. אה, והם מקמח אורז!
בפסח שעבר אפיתי אלפחורס והחלפתי קמח בתערובת של שקדים טחונים וקמח מצה. התוצאה הייתה חביבה בקנה מידה של "כשר לפסח", אך לא השביעה את רצוני. לפני כחצי שנה ערכו היכרות ביני לבין קמח האורז (ואני מאוהבת מעל הראש) וידעתי, פשוט ידעתי שהוא יביא את העוגיות הללו לגבהים הראויים להן.
אז מה זה קמח אורז? קמח אורז הוא אורז טחון דק. אפשר לקנות בכל חנות תבלינים אורז (גם מלא!) ולבקש שיטחנו במקום. אם רגישים לגלוטן, רצוי לקנות את הקמח ארוז, ללא סכנה לזיהום משני (לא צריך לחשוש מה טחנו קודם).
ניתן ליצור קמח מכל דגן בעצם (חיטה, שיפון, קוואקר, תירס..), והקמח הספציפי הזה ניחן בתכונה נהדרת של אווריריות וקלילות שהוא מעניק למאפים. בניגוד לקמח חיטה שנוטה להיות לעיתים "כבד" מדי, מאפים מקמח אורז (והכנתי איתו ביסקוטי שעוד אספר עליו ועוגיות מעולות) בעלי מרקם פחות דחוס ומתפורר בפה.
בפעם הראשונה שהשתמשתי בו, עלתה מהבצק ארומה קלה של פריכיות אורז שהחזירה אותי לקולות הכרסום באולמות ההרצאות בתקופת הלימודים. אבל למאפה המוגמר אין אפילו רמז לאורז. מבטיחה! למעשה, אף אחד לא ינחש מהו הרכיב הסודי בהן..
המתכון הנ"ל לא נועד לאלו הנמנעים מגלוטן בלבד, ולא רק לימי פסח. מעצם ההשקעה והעלות הקלורית אני שומרת אותו לאירועים מיוחדים, והוא ישמח את נפשם של אלו שלא מתחברים לעניין הסופגניות (כמוני!).
המתכון מבוסס על המתכון הזה שמבוסס על המתכון הזה.
להמשך קריאה »
לפעמים מתכון נולד במקרה.. והתוצאה מפתיעה גם אותי. כך קרה עם העוגיות הרכות הללו, שנועדו להיות משהו אחד, ולבסוף נאפו להיות משהו אחר לחלוטין.
בקומה ראשנה – תחתית קוואקר זהובה בניחוח בננה וחמאה, ועלייה מתנוססת קומה שנייה, שוקולדית ונימוחה.
העוגיות האלו מושלמות, בייחוד לרגעים האלו בהם יש חשק בלתי מוסבר לעוגייה/ שוקולד/ משהו מתוק (ולאחרונה זה קורה יותר מהרגיל), אך יחד עם זאת מעוניינים למתן את הכמות..
להמשך קריאה »
