‫בישולוג - בישול עם הגיון » צמחוני‬

‫ירוקים בשמנת בתנור‬

‫יערה‬ — Sat, 31 Dec 2011 20:02:01 +0000

לפני המתכון –הודעת הבהרה לגבי הכיוון שהבלוג לוקח לאחרונה: מצד אחד- אני כל כך שמחה על התגובות שלכם לרשומה הקודמת (אפשר למצוא אותה בלשונית 'אנחנו משפחה'-סמוך ל'אודות'), מחמם את הלב שאני לא לבד מצד שני חבל לי שאנשים רוצים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה- אבל אני מבינה: מישהו מצפה למתכון ובמקום מקבל המלצה לטיטולים. אף על פי שלעולם אני לא אמליץ על טיטולים אבל הבנתם את הכוונה. למרות שהבטחתי לא להטריד אתכם ברשומות הלא רלוונטיות – מצטערת זה בסוף יקרה. שגב אחי המוכשר שמהווה את הצד הטכני של הבלוג מתחתן וקצת עסוק כרגע (סליחה שגב), וכל נושא העיצוב/הרשמה לעדכונים וכו' לא עומדים להשתנות בקרוב.

כך יוצא שתקבלו עדכון לכל הרשומות, כולל טיטולים. מי שרוצה לקרוא, להגיב ולהשתתף–מוזמן בשמחה- ומי שלא- לא.

ככל שאני חושבת על זה – זה הכיוון שלי כרגע, זוהי הבמה שלי ואלו המילים אותן אני רוצה להקליד. כפי הנראה זה לא הולך להשתנות אלא רק להעמיק. אז כל קוראיי הנאמנים ושהחסידה לא ביקרה אותם עדיין – היה לי נהדר איתכם עד עכשיו, ואבין לחלוטין אם תרצו לנדוד לבלוגים ללא קטקטים בבית- קבלו טעימת פרידה טעימה טעימה:

קרא את המשך המאמר : ירוקים בשמנת בתנור

‫עוגת ביסקוויטים‬

‫יערה‬ — Sat, 12 Nov 2011 09:59:10 +0000

הכל התחיל במייל של רותם, שביקשה מתכון לפתיבר תוצרת בית. לאחר שבמשך חודש ניסיתי כמה וריאציות על מתכון מתורגם מצרפתית ולא אהבתי את התוצאה (נחשו מה הייתה דעתו של מיקי), נשברתי וקניתי פתיבר מוכנים.

קרא את המשך המאמר : עוגת ביסקוויטים

‫רוטב הפסטו הקפוא שלי‬

‫יערה‬ — Tue, 26 Jul 2011 19:41:01 +0000

עונת הבזיליקום בשיאה –ואין דבר שאני אוהבת יותר מאשר לפתוח את המקרר אחרי שהכנסתי אליו צנצנת עם צרור טרי ולקבל את משב הריח המטריף. לדעתי צריך להיות בושם בריח הזה. אם תרחרחו את כפות הידיים שלכם אחרי שהפרדתם עלים מעשרה גבעולים אני בטוחה שתסכימו איתי.

בזיליקום הוא עשב תיבול ארומטי, יפהפה ומלכותי- וכיאה מאד מפונק- אם ממתינים יותר מיממה הוא מתחיל להיות לא נחמד ולהשחיר. אז מה נעשה איתו? נצמיד לו שום ושמן זית ונייצר פסטו קליל שמתאים להקפאה (מינוס הצנוברים והפרמזן). וכך נוכל להנות ממנו לנצח. כמעט.

קרא את המשך המאמר : רוטב הפסטו הקפוא שלי

‫ברנפלקס תוצרת בית‬

‫יערה‬ — Sat, 06 Nov 2010 11:57:18 +0000

היו כמה אפיזודות בחיי בהן הייתי בדרכים רוב הזמן, בתחבורה ציבורית, תמיד עייפה. היו החודשים בהם עברנו לתל אביב והמשכתי לעבוד בקרית גת, והייתה השנה בה עבדתי בתל אביב, גרנו באשקלון, למדתי בתל השומר והסטאז' שלי היה בכלל בבאר שבע. כל מה שאני זוכרת מהימים ההם הוא את עצמי, נשענת על המושב ומחפשת תנוחה להירדם בה. ישנתי בכל דקה פנויה. לפעמים הייתי פוקחת עיניים ברכבת ושואלת את עצמי איפה אני – האם אני בדרך לעבודה? האם אני בדרך הבייתה..?

בתקופות האלו כפתור הסנוז (snooze button – הכפתור שמאפשר להמשיך לישון עוד כמה דקות) בשעון המעורר היה חברי הטוב ביותר. כל בוקר השעון המעורר היה מצלצל, וכל בוקר בזריזות אצבעות – שלא הייתה מביישת שולף מהמערב הפרוע- הייתי פורקת אותו מצלצולו תוך 4 שניות ומכוונת אותו לעוד 10 דקות. ועוד 10 דקות. ועוד. 10. דקות.

מיקי, שדאג שמא לא אתעורר היה מתהפך על הצד ושואל:

"את לא צריכה לקום?"

ואני, לגמרי מתוך שינה, בעיניים עצומות מלמלתי את פרטי האופציה החלופית שעלתה במוחי באותו רגע:

"..אני אקום עוד 10 דקות.. במקום הרכבת של 6:20 אני אקח קו 5 של 6:50 שמגיע לתחנה ב 7:00, משם מונית שירות קו 16 לצומת, אחצה את הכביש, ארד במנהרה ואתפוס אוטובוס ישיר של 7:35."

ואז הייתי מאבדת את ההכרה עד לצלצול הנוסף של המכשיר.

אם הייתם שואלים אותי על כך לילה קודם לא היה לי מושג על מה אתם מדברים. אבל בוקר אחר בוקר, עם הישמע צלצול השעון- העייפות התהומית שבי גרמה למוח שלי לייצר תכנית אחרת – כל תכנית-שתאפשר לי ולו כמה דקות נוספות של חסד.

כבר כמה חודשים שאני "גונבת" לי עוד דקות שינה, בדיוק כמו פעם. למרות שבשנים האחרונות די התמקמתי, ושעות העבודה שלי הפכו שפויות (תודה לאל) יש בי משהו עייף (מישהו אמר אוטוטו חודש תשיעי?) שזקוק לעשר (או שלושים) הדקות הנוספות של הבוקר.

כשאני סוף סוף מתעוררת, דווקא בא לי להתנפל על ארוחת בוקר מושחתת, ואם גם לכם מתחשק אני לא אאשים אתכם- רק אבקש שתביאו לי גם..

יחד עם זאת, כיוון שבבישול עם היגיון מדובר, (וגם, כיווןן שבין היתר אני מקווה ללדת תינוקת ולא סופגניה) המתכון של היום יהיה של ארוחת בוקר מזינה ושפוייה יותר.

קרא את המשך המאמר : ברנפלקס תוצרת בית