פעם גרנו בתל אביב. בהתחלה בדרום ואז במרכז – יהודה הלוי פינת חשמונאים, מטר מאבן גבירול. מעבר ללילות בלי שינה בהם למדתי כימיה אורגנית וביוכימיה, ולילות קסומים אחרים בהם רקדתי בהופעות של מיקי, התקופה התל אביבית מקושרת בזכרוני לטל בייגלס. יותר נכון לבייגלה קינמון וצימוקים של טל בייגלס. הנגיסה בבייגלה הטרי הייתה מאזנת אותי בימים טרופים ומשמרת את האשליה שלמרות נהר הכסף שנשפך על השכירות ולא ישוב עוד לעולם ולמרות שבמקרר שלי אין כלום חוץ ממזולה ותבלין לפיצה –זה דווקא לא רע לגור בתל אביב.
היום אנחנו גרים באשקלון, ובהיעדר מאפייה ראויה לשמה (אני אומרת לכם אני עוד אפתח כזאת) החלטתי לשחזר את האהבה שלי לבייגלה הנוסטלגי. בשבועיים האחרונים הכנתי פעמיים לחמניות, ואחרי שמילאתי תבנית נשארתי עם כמות בצק קטנה שכמו קראה לי לשדך אליה קינמון.
הטריק: בצק שמרים מתקתק, קינמון טחון בפנים, יוצרים גלילים, טובלים במים ואז בסוכר. הסוכר נדבק, אוטם את הבצק ויוצר מעטה קראנצ'י ופריך –כולל קרמל בתחתית. הפנים הופך מלחמניה למעין עוגיה קינמונית לחה ונהדרת- ללא תוספת של חמאה, קלוריות וכאבי ראש. מספיק טוב בשבילי.
אז אם נשאר לכם במקרה בצק שמרים, והתנור ממילא חם- אתם במרחק 5 דקות מהפריכות המענגת הזו, שלא אגזים ואומר שהיא מעין סינבון לייט לעצלנים.
להמשך קריאה »
ישנם רגעים בחיים שמתחשק לאכול משהו שומני ופריך, ואם מדובר במאכל עם ’טעם של פעם’- מה טוב. מאז שהתחיל להתקרר, הרגעים הללו נעשים תכופים יותר ויותר.
שילוב של בצק, מלית תפוחי אדמה ורוטב פטריות לנצח יזכיר לי את המנה הראשונה האלמותית בבר מצוות (תמיד ניסיתי להיות מנומסת ולאכול את הבורקס עם סכין ומזלג, רק כדי לגלות שחתיכה ממנו התעופפה היישר לתוך הגביע של האדם בשולחן שלצידי).
עקב פרץ נוסטלגי עמוק מכפי שאוכל להבינו, התחשק לי לאחרונה להכין את הגירסא שלי לפסטלים המטוגנים ולרוטב הפטריות המשומרות (שאהבתי כל כך!). יצרתי רוטב עמוס בצל ופטריות טריות, ופסטלים אפויים ושחומים. מה אומר לכם, הטעם עולה על כל דמיון ובמקרה הזה השדרוג ניצח את הנוסטלגיה.
אני יודעת שאין כאן יותר מדי סיבים תזונתיים, ויטמין C או ברזל. אני יודעת שמדובר בפחמימה בתוך פחמימה. תסלחו לי אבל במקרה הזה, לא איכפת לי.
להמשך קריאה »
בתקופת החגים ביקרתי אצל ההורים וראיתי תכנית מרתקת על חטיפים מלוחים. את התכנית הקליט עבורי אבא שלי מערוץ ההיסטוריה, כיוון שאההמ – אני מרשה לעצמי לספר לכם את זה כיוון שכבר נפתחנו – אין לנו טלוויזיה. מבחירה.
לאחר שלקחתם לעצמכם כמה רגעים להכיל את ההלם, אספר לכם למה זו הייתה תכנית מרתקת: אני שהיסטוריה לא מסקרנת אותי כהוא זה, התעניינתי לשמוע על מקורותיו של הצ’יפס, ולהיווכח כיצד גלגלי ענק כלכליים ותו לא הניעו את אמריקה להפוך למעצמת חטיפים מלוחים כדוגמת צ’יטוס, דוריטוס ופרינגלס ומדוע כיום יש כמה מאות (!) טעמים שונים של חטיפי צ’יפס.
מיותר לציין ששעה שלמה של נתוני צריכה מבעיתים וליטרים של שמן לא תרמה לתיאבון שלי אז. יחד עם זאת, בעוד שהתכנית הסתיימה לא מכבר – קולות הכרסום ממשיכים לזמזם בראשי מאז אותו שבוע. כנראה שמתחשק גם לי איזה חטיף מלוח בעצמי.
להמשך קריאה »
שייך לנושא אפוי זה שפוי, ארוחת הצהריים שלי היום, דגנים, טבעוני, כדאי להשקיע, ללא תוספת סוכר, מופחת שומן, עשיר חלבון, עשיר סיבים, צמחוני, קטניות בתאריך 17 באוגוסט, 2009 13 תגובות »
פלאפל אפוי בפיתה, עם ירקות והמון טחינה. מדובר במנה שהייתי מוכנה לאכול כל יום.
רוצים גם? הנה כמה המלצות:
להמשך קריאה »
