שייך לנושא דל שומן, טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, ללא תוספת סוכר, סלטים, עשיר סיבים, צמחוני בתאריך 8 בפברואר, 2010 15 תגובות »
הכל התחיל לפני שלוש שנים, בטעימה מקרית של סלט. המסעדה הייתה חצי חשוכה, הסלק היה צלוי על גחלים והחוויה כולה הייתה כהפתעה מבורכת: בביס אחד שיניתי את דעתי. כך הצטרף הסלק לשומר ולירקות נוספים שאני מגלה בבגרותי, ואני מאד נהנית ממנו.
שייך לנושא ארוחות מהירות, טבעוני, ירקות, ללא בישול, ללא גלוטן, ללא תוספת סוכר, ממרחים ורטבים, נשנושים, צמחוני בתאריך 13 בינואר, 2010 26 תגובות »
היום בנוסף למתכון אני מצרפת שאלון (התשובות שלי בסוגריים). אם עניתם בחיוב על יותר משלוש שאלות – סימן שאנחנו יחד בסיפור הזה, ואני יכולה לישון בשקט:
יש לי בעיה. האהבה לאבוקדו והבלתי אפשריות להשיגו הפכה לסוגיה שמעסיקה אותי קצת יותר מהתקין, כך מסתבר. אבל אני מנסה לא להיות קשה עם עצמי, כי כשאני סוף סוף מוצאת אבוקדו בשל- זה כמעט שווה את ההפרעה.
שייך לנושא אפוי זה שפוי, דגנים, טבעוני, כדאי להשקיע, ללא תוספת סוכר, מופחת שומן, ממרחים ורטבים, מנות ראשונות, צמחוני בתאריך 24 בנובמבר, 2009 23 תגובות »
ישנם רגעים בחיים שמתחשק לאכול משהו שומני ופריך, ואם מדובר במאכל עם ’טעם של פעם’- מה טוב. מאז שהתחיל להתקרר, הרגעים הללו נעשים תכופים יותר ויותר.
שילוב של בצק, מלית תפוחי אדמה ורוטב פטריות לנצח יזכיר לי את המנה הראשונה האלמותית בבר מצוות (תמיד ניסיתי להיות מנומסת ולאכול את הבורקס עם סכין ומזלג, רק כדי לגלות שחתיכה ממנו התעופפה היישר לתוך הגביע של האדם בשולחן שלצידי).
עקב פרץ נוסטלגי עמוק מכפי שאוכל להבינו, התחשק לי לאחרונה להכין את הגירסא שלי לפסטלים המטוגנים ולרוטב הפטריות המשומרות (שאהבתי כל כך!). יצרתי רוטב עמוס בצל ופטריות טריות, ופסטלים אפויים ושחומים. מה אומר לכם, הטעם עולה על כל דמיון ובמקרה הזה השדרוג ניצח את הנוסטלגיה.
אני יודעת שאין כאן יותר מדי סיבים תזונתיים, ויטמין C או ברזל. אני יודעת שמדובר בפחמימה בתוך פחמימה. תסלחו לי אבל במקרה הזה, לא איכפת לי.
שייך לנושא אפוי זה שפוי, טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, ללא תוספת סוכר, מופחת שומן, נשנושים, עשיר סיבים, צמחוני בתאריך 16 באוקטובר, 2009 13 תגובות »
בתקופת החגים ביקרתי אצל ההורים וראיתי תכנית מרתקת על חטיפים מלוחים. את התכנית הקליט עבורי אבא שלי מערוץ ההיסטוריה, כיוון שאההמ – אני מרשה לעצמי לספר לכם את זה כיוון שכבר נפתחנו – אין לנו טלוויזיה. מבחירה.
לאחר שלקחתם לעצמכם כמה רגעים להכיל את ההלם, אספר לכם למה זו הייתה תכנית מרתקת: אני שהיסטוריה לא מסקרנת אותי כהוא זה, התעניינתי לשמוע על מקורותיו של הצ’יפס, ולהיווכח כיצד גלגלי ענק כלכליים ותו לא הניעו את אמריקה להפוך למעצמת חטיפים מלוחים כדוגמת צ’יטוס, דוריטוס ופרינגלס ומדוע כיום יש כמה מאות (!) טעמים שונים של חטיפי צ’יפס.
מיותר לציין ששעה שלמה של נתוני צריכה מבעיתים וליטרים של שמן לא תרמה לתיאבון שלי אז. יחד עם זאת, בעוד שהתכנית הסתיימה לא מכבר – קולות הכרסום ממשיכים לזמזם בראשי מאז אותו שבוע. כנראה שמתחשק גם לי איזה חטיף מלוח בעצמי.
