בישולוג – בישול עם הגיון

טוב אז לא ממש חזרתי.

בין מעבר דירה ובקיעת זוג שיניים (כן, אני יודעת שזה מוקדם) לא היה לי ממש זמן לעצמי. איך נכנסו שני האירועים האלה באותה שורה אין לי מושג. נסו אתם להשתמש במסקינגטייפ כך שלא ירעיש, לארוז תוך כדי הנקה, או להניק תוך כדי אריזה ולנסות למצוא את הנשכן המושלם רק כדי לגלות שאור מעדיפה לנשוך את האצבעות של אבא..

התוצאה הייתה שבועות שלמים בהם לא התקרבתי למחשב, (סליחה על כל התגובות והמיילים שלא נקראו -הדבר יתוקן במהרה) ואחרים בהם קראתי ברפרוף בלוגים של אחרים, התלהבתי וכמובן לא עשיתי עם זה כלום.

הלילה אור קמה רק 4 פעמים, והיות ואני רעננה יחסית -החלטתי לסיים את הרשומה הזו ויהי מה. לא מזמן אני ומיקי חגגנו עשר שנים יחד, וחשבתי לחלוק איתכם את הסיפור והעוגה שמאחוריו:

מיק- הרשומה הזאת מוקדשת לך ♥

להמשך קריאה »

"כבשה שחורה- האם יש לך צמר נעים?

יש ויש -  צמר לי מלוא השקית!

מהההההההההה"

השיר הזה מתנגן לי בראש בכל שעות העירות וכשאני ישנה אני מדקלמת את "שני עיגולים".

אבל אני לא מתלוננת.

ואחרי ששיתפתי אתכם בפסקול שלי, נעבור לקטשופ.

אף פעם לא הייתי מאלו שלא יכולים בלעדיו, אבל אם נתקלתי בו מדי פעם- לא סירבתי.

אחותי לורין לעומת זאת היא מהמכורים חזק בייחוד ליד שניצל ואורז.

כיוון שאני כל הזמן מחפשת איך להקשות לעצמי את החיים להכין דברים בעצמי כבר כמה שנים אני חושבת על מתכון ביתי לקטשופ- כזה ששאדע מה יש בפנים, ואולי יהיה עם פחות מלח או סוכר.

העניין הוא..

האם נתקלתם פעם במתכון שף לקטשופ ביתי?

אלו רק חלק מהרכיבים שתמצאו:

עגבניות טריות – חלוטות ומקולפות (כמובן), זרעי כוסברה, קינמון, רוטב סויה(??), פלפל חריף, שום, ציפורן, בצל, שמן זית… ועוד ועוד ועוד..

במתכונים האלה הקטשופ מתבשל לו שעות עד להסמכה והצטמצמות, ותמיד אבל תמיד מזהירים מראש בתחילת המתכון שהטעם שלו יוצא שונה מקטשופ רגיל.

יופי. תודה באמת.

אם לחזור לאחותי, (שמהיום תיקרא כאן דודה לורין) באחד מהימים ההריוניים שלי (שהיו לפני מליון שנה בערך) היא קפצה אליי לצהריים והכנתי שניצל בתנור ואורז. 5 דקות לפני שהיא באה נזכרתי שאין לי בבית קטשופ. אלתרתי משהו. היא דפקה בדלת וטעמה. התוצאה הייתה הצלחה. שמרתי את המתכון בבטן כבר כמה חודשים, ועכשיו, כשאור אוטוטו מספיק גדולה לטעום קטשופ בעצמה אני חולקת איתכם את האלתור השווה הזה.

להמשך קריאה »

"הבטן שלך למעלה"

"הבטן שלך למטה"

"ירדה לך הבטן"

"עוד לא ירדה לך הבטן"

יש לך רק עוד כמה ימים"

"יש לך עוד זמן"

"התנפח לך האף (!?)"

כל זאת ועוד הן חלק מחוויותיי בכל שניה עגולה בה אני מסתובבת ליד נשים במקומות עבודתי. אושר.

לכן כשאני בבית, הרחק מכולן ומעינן הבוחנת אני עושה מה שאני הכי אוהבת ומה שהכי מרגיע אותי. כרגע זה להכין לזניה.

מיכל חביביאן המוכשרת בטירוף תרמה את המתכון הזה ואף הסכימה שאשתף אתכם (תודה- מיכל!).

לגבי המלית- אפשר להשתמש במלית צמחונית, בשרית, גבינתית או איך שבא לכם. החידוש בלזניה הזו הוא דווקא העלים שבה.

שנים שלא הכנתי לזניה כי חשבתי שאפשר להשתמש רק בעלים הקנויים אותם הייתי מרתיחה בזוגות ומניחה לייבוש על מגבת מטבח –עבודה מתישה ומיותרת, כי לא משנה מה- תמיד לאחר האפייה כמה מהם התקשו, התאבנו והפכו ללא אכילים בעליל. מצד שני- לא העזתי לנסות ולהכין עלי פסטה טריים כי אין לי מכונת פסטה- ולכן לא אוכל להכין אותם בבית בעצמי. נכון?

לא נכון!

כפי שתיווכחו בתמונות הבאות – להכין עלי פסטה ללזניה זה משחק ילדים, מדובר בלישת בצק קצרצרה וכמה רידודים במערוך. ומבחינת הטעם – אין שום דבר שמשתווה לכך. מה גם שבאפייה התוך של הלזניה נעשה רך והקצוות, גם אם הם מתייבשים ונאפים יתר על המידה הופכים למעין קרום פריך כשל טארט שפשוט תענוג לכרסם. אני התאהבתי.

להמשך קריאה »

כשצילמתי את התמונות לרשומה הזו, חשבתי שיהיה כדאי לצלם תמונה אחת של הצזיקי מרוח על לחם. לא חשתי כל רעב בעת הצילום. לאחר שלקחתי את הביס הראשון צולמה התמונה האחרונה. הייתי חייבת לאכול את הפרוסה עד תומה באותו הרגע ממש ומיד להכין לעצמי עוד שלוש. כזו היא ההשפעה של צזיקי עליי.

כשהבלוג היה עוד בחיתוליו העליתי מתכון לצזיקי. באותה התקופה לא ידעתי כלום על כתיבת בלוג או צילום מזון והיום, שלוש שנים אחרי – אני מרגישה שאני יודעת אפילו פחות. מה שכן ידוע לי בבירור הוא שהייתי בכרתים פעמיים. טעם הצזיקי השאיר את חותמו עליי בצורה שלא עשה זאת שום מאכל אחר. מתוך רצוני לתת לו יותר כבוד מהרשומה ההיא אני מגישה לכם אותו שוב- כמזכרת מהקיץ העקשן שאולי סוף סוף יפנה את מקומו לסתיו..

להמשך קריאה »