בישולוג – בישול עם הגיון

היו כמה אפיזודות בחיי בהן הייתי בדרכים רוב הזמן, בתחבורה ציבורית, תמיד עייפה. היו החודשים בהם עברנו לתל אביב והמשכתי לעבוד בקרית גת, והייתה השנה בה עבדתי בתל אביב, גרנו באשקלון, למדתי בתל השומר והסטאז' שלי היה בכלל בבאר שבע. כל מה שאני זוכרת מהימים ההם הוא את עצמי, נשענת על המושב ומחפשת תנוחה להירדם בה. ישנתי בכל דקה פנויה. לפעמים הייתי פוקחת עיניים ברכבת ושואלת את עצמי איפה אני – האם אני בדרך לעבודה? האם אני בדרך הבייתה..?

בתקופות האלו כפתור הסנוז (snooze button – הכפתור שמאפשר להמשיך לישון עוד כמה דקות) בשעון המעורר היה חברי הטוב ביותר. כל בוקר השעון המעורר היה מצלצל, וכל בוקר בזריזות אצבעות – שלא הייתה מביישת שולף מהמערב הפרוע- הייתי פורקת אותו מצלצולו תוך 4 שניות ומכוונת אותו לעוד 10 דקות. ועוד 10 דקות. ועוד. 10. דקות.

מיקי, שדאג שמא לא אתעורר היה מתהפך על הצד ושואל:

"את לא צריכה לקום?"

ואני, לגמרי מתוך שינה, בעיניים עצומות מלמלתי את פרטי האופציה החלופית שעלתה במוחי באותו רגע:

"..אני אקום עוד 10 דקות.. במקום הרכבת של 6:20 אני אקח קו 5 של 6:50 שמגיע לתחנה ב 7:00, משם מונית שירות קו 16 לצומת, אחצה את הכביש, ארד במנהרה ואתפוס אוטובוס ישיר של 7:35."

ואז הייתי מאבדת את ההכרה עד לצלצול הנוסף של המכשיר.

אם הייתם שואלים אותי על כך לילה קודם לא היה לי מושג על מה אתם מדברים. אבל בוקר אחר בוקר, עם הישמע צלצול השעון- העייפות התהומית שבי גרמה למוח שלי לייצר תכנית אחרת – כל תכנית-שתאפשר לי ולו כמה דקות נוספות של חסד.

כבר כמה חודשים שאני "גונבת" לי עוד דקות שינה, בדיוק כמו פעם. למרות שבשנים האחרונות די התמקמתי, ושעות העבודה שלי הפכו שפויות (תודה לאל) יש בי משהו עייף (מישהו אמר אוטוטו חודש תשיעי?) שזקוק לעשר (או שלושים) הדקות הנוספות של הבוקר.

כשאני סוף סוף מתעוררת, דווקא בא לי להתנפל על ארוחת בוקר מושחתת, ואם גם לכם מתחשק אני לא אאשים אתכם- רק אבקש שתביאו לי גם..

יחד עם זאת, כיוון שבבישול עם היגיון מדובר, (וגם, כיווןן שבין היתר אני מקווה ללדת תינוקת ולא סופגניה) המתכון של היום יהיה של ארוחת בוקר מזינה ושפוייה יותר.

להמשך קריאה »

בואו נדבר לרגע על שעועית ירוקה. מישהו אוהב את הירק הזה חוץ ממני?

מבחינתי ישנם שני סוגים של שעועית ירוקה: האחד- הטרייה, אותה אני אוהבת לאכול אחרי שלוש דקות בישול בלבד כשהיא פריכה וצבעה ירוק עז, והשני, השעועית הירוקה הקפואה -אותה אני מעדיפה לבשל ארוכות כמו סבתא של מיקי- ממש 'להוציא לה את המיץ', ולהנות ממנה בליווי רוטב כשהיא מסמורטטת עם כל הגרעינים בחוץ.

התמונות של הרשומה צולמו לפני למעלה מחודשיים, ואני לא בטוחה שהשעועית הטרייה עדיין בעונה, אבל כל כך חיממתם לי את הלב בתגובות לבשורות הטובות שלנו שלא רציתי להמתין עם המתכון הזה עד לשנה הבאה.

את הסלט הזה הכנתי לפחות שלוש פעמים- ועכשיו כולו שלכם. אל תוותרו על הכרישה המקורמלת*- היא זו שעושה את כל המתכון.

להמשך קריאה »

אף פעם לא הייתי מאלו שמתכננים מראש, להיפך –אני משתייכת לאלו שבונים על הרגע האחרון. לכן, אם חלפה במוחכם המחשבה שהמתכון יועד עבור ראש השנה – הניחו לה לחלוף. ראש השנה מבחינתי הוא רחוק רחוק…

המתכון הזה הגיע אליי לגמרי בטעות. יונינה, מצטרפת חדשה לבלוג, כתבה לי על חיפוש מתכונים מתאימים שאינם מכילים רכיבים שבנה אלרגי אליהם. החלפנו בינינו מספר מיילים ובין היתר סיפרה לי שהיא מכינה עוגיות בטטה. כיוון שהשילוב נראה לי מעניין ומקורי – ביקשתי את המתכון, אך בו זמנית חששתי שהתוצאה תהיה יותר בטעם של שניצל טבעול מתקתק מאשר בטעם של עוגיה.

כמה שטעיתי..

להמשך קריאה »

שבתי ובידי משהו מתוק, מפנק וחורפי. אך לפני הכל אני מרגישה שעליי לשתף אתכם בסיפור :

הכנתי את הגרנולה בשעות הבוקר המאוחרות. הוצאתי את התבנית מהתנור ופניתי לסלון להביא את המצלמה. סובבתי את ראשי ופתאום נכנסו להן מהחלון (הפתוח תמיד במטבחי) צמד דבורים. האמת, קשה לי להאשים אותן – התפשט בבית ריח משגע של תפוז לימון ודבש, שכמעט והצמחתי כנפיים ויצאתי לחפש את הפרדס הקרוב בעצמי.

לא הספקתי לקרוא: “א.. נכנסה דבורה.. נכנסו שתי דבורים!” והנה נחיל קטן ממתין ליד חלוני. כשספרתי ארבע דבורים בתוך גבולות הגיזרה איבדתי את העשתונות לחלוטין, וחוץ מלעמוד ולתעד את מיקומן המדוייק בכל רגע נתון (“הן במטבח! נכנסה עוד אחת! היא מאחורייך!!”) ולחלק הוראות למיקי (“סגור את החלון!”) לא ממש הועלתי.

ובכן, בעוד אני שמחה לבשר שלדבורים שלום, והן יצאו כלעומת שבאו (מיקי כיסה את התבנית בזמן), לא היה מזל לגרנולה, שלמרות שניצלה מהדבורים, לא זכתה להינצל מבני הבית. טעמנו ממנה (ויש לה טעם תפוזי משגע), וטעמנו ממנה (השילוב עם השוקולד הופך את הכל לממתק שחיתותי מענג) ולמעשה לא נותר פירור.

להמשך קריאה »