ברגע שראיתי את הפוסט הזה בבלוג המסקרן והמומלץ של השף אמיר אריה, ידעתי שאכין את המתכון ויהי מה. כל מתכון חדש לעוף, ועוד כזה שלא כולל כמות גדולה של שמן, משמח אותי, מה גם שהרוטב נראה כהה, סמיך וטעים, כך שלא היה מקום להתלבטות.
במקור, רוטב טריאקי, מתבסס לרוב על סוכר/דבש, מירין (יין אורז) ורוטב סויה.
רוטב ה"טריאקי המזוייף" המצורף כאן מבוסס על המתכון של אמיר, אך את רוטב הסויה העשיר בנתרן (כ 5 גרם ל 100 גרם רוטב, תלוי בחברה) החלפתי ברכז רימונים וחומץ בלסמי, שניהם סמיכים וחמצמצים, ומאד ארומטיים, ומכילים כמויות כמעט אפסיות של נתרן.
תוך חיסכון בכמויות עצומות של מלח, התוצאה נהדרת לא נופלת בטעמה מהמקור. זוהי מנה פשוטה מאד להכנה, המוכנה תוך שעה מרגע התחלתה ומהווה פינוק לעיניים ולחיך.
מומלץ מאד!
להמשך קריאה »
אם אתם קוראים ותיקים של הבישולוג, ודאי שמתם לב שאני אוהבת להכין דברים מאפס. כל פעם שאני טועמת משהו טעים ממקור תעשייתי מעובד, המחשבה הראשונה שעולה לי היא: "איך אפשר להכין את זה בבית?" או יותר נכון, "איך אוכל להכין את זה טוב יותר?"
למה בעצם להכין בעצמכם אם יש מן המוכן? אולי זאת סטייה פרטית שלי אבל אני דוגלת מאד בשיטת "עשה זאת בעצמך": אופה לחמים בבית, (אם הייתי יכולה הייתי עושה זאת יום יום), מכינה קינוחים ועוגיות (לאחרונה יותר מהרגיל..) רוקחת ריבות וממרחים (אני מניחה שהבנתם את הכוונה)..
כלל: ברגע שמזון עובר עיבוד- הערך התזונתי הולך לאיבוד.
לכן, מזון שמכינים לבד, מהחומרים הגולמיים ביותר, ללא התערבות תעשייתית עדיף, מכיוון שאפשר לשלוט על איכות חומרי הגלם, על כמויות הסוכר והמלח, להימנע מחומרים משמרים ושאר מזיקים וזה גם ממש כיף ליצור בבית תוצר שלא יבייש מותג תעשייתי – לא בצורה, לא במראה ולא בטעם.
היום מצרפת מתכון נוסף ומשודרג של אבקת מרק ביתית. המתכון הקודם שהיה ברשותי עדיין מצויין, אך שונה במרקם ובטעם. בתור אוהבת תבלינים, אף פעם לא מתנגדת לעוד צנצנת נוספת לאוסף – ומהי למעשה, אבקת מרק אם לא בראש ובראשונה תערובת תבלינים עם מעט מלח וחומר מסמיך?
להמשך קריאה »
שייך לנושא אפוי זה שפוי, דגנים, ירקות, כדאי להשקיע, ללא תוספת סוכר, מופחת שומן, מנות ראשונות, עוף והודו, עשיר ברזל, עשיר חלבון בתאריך 18 באוקטובר, 2008 31 תגובות »
מתכון מנצח לדעתי, הוא מתכון שמצליח בכל פעם, שהכנתו אינה מסובכת ואי אפשר לטעות בו. מעבר לכך, ואף יותר חשוב- הוא מתכון שאפשרויות הגיוון בו כמעט אינסופיות.
את המתכון המנצח הזה פרסמתי פה לפני כשנה, ומאז אני מכינה אותו בלי הפסקה. ללא קשר למזג האוויר, לשעה ביום או לאירוע – האגרולים האפויים הללו מהווים תמורה מיידית לזמן ההשקעה בהכנתם. מתאימים לארוח משפחתי, לפגישה עם חברים ולשבירת שיגרת הבישולים.
להכנת האגרול אני משתמשת בעלי סיגר שנמכרים קפואים, ואת המלית אני מכינה כל פעם בצורה שונה, כתלות בירקות העונה, במלאי הבשר או ברעיונות תיבול שונים שעולים לי. ישנן עוד המון דרכים לגוון במלית ומה שמתקבל הוא "אוכל אצבעות" (שאי אפשר להפסיק לאכול) שהוא בין נשנוש לארוחה.
מילה אחת לגבי השימוש בתנור במקום בסיר הטיגון: בניגוד לאגרולים המסורתיים, ניתן בהחלט להבריש את האגרולים ולאפות בתנור, ולאכול בעודם חמים וקריספיים: להרגיש עם ולהיות בלי (הטיגון).
הם פריכים, הם מתפצחים בפה, והופס.. הם נגמרו.
להמשך קריאה »
אמרו לי שהיא כבדה.
אמרו שהיא קשה מאד וכמעט בלתי אפשרי לחתוך אותה.
אמרו שרק אנשים ממוצא גרוזיני ואתיופי יודעים לבשל אותה.
אז אמרו.
הייתי חייבת לנסות.
להמשך קריאה »
